כנס בריאות השמנת יתר
בנושא ניתוחים בריאטריים וקיצורי קיבה
 המרכז הרפואי מעייני הישועה – בני ברק

בהשתתפות מומחים ומנתחים בכירים ביחידה הבריאטרית
17.8.2016

 

דברי פתיחה – מר שלמה רוטשילד, מנכ"ל המרכז הרפואי

שלום לכולם, הבה נפתח בקצת היסטוריה. שנת 2000 היתה שנת מהפך בעולם, בה מספר השמנים בעולם עלה על מספר הרעבים. עד אז, מספר הרעבים היה גדול ממספר השמנים. בגלל האפשרויות הטכנולוגיות שיש היום, יש יותר יכולת לייצר מזון, ומסיבה זו, בעולם היום, באופן כללי, אין מחסור במזון.
מה שמביא אותנו להבנה, שלרוב איננו נולדים שמנים. בעצם השמנה זו מחלה נרכשת. אנו לומדים לאכול יותר ממה שאנו צריכים. בשנות ה-80 מספר השמנים באוכלוסיה עמד על 5% בעולם, והיום עומד על קרוב ל-30%.
בעצם איננו מדברים על איכות החיים של השמנים, אלא על נושא התחלואה. זה לא סוד, שלהשמנה יש הרבה סימפטומים של תחלואה – סכרת, יתר לחץ דם. כך שהמנגנון שלנו בעצם עשוי שככל שאנו אוכלים יותר, תחושת השובע באה מאוחר יותר. יוצא שאנו נלחמים בתיאבון מוגבר ונוצר איזה מעגל קסמים לא נגמר. ואנו מגיעים לנקודה של מעגל קסמים שעליו צריך להתגבר. עד היום לא פותחה שום תרופה שהוכחה כיעילה להורדה במשקל. ולכן היום מה שעולם הרפואה יודע, זה שניתוח הוא השיטה היחידה להורדה במשקל.

ממה שאנו יודעים עד היום, שיעור הסיבוכים בניתוח עליו אנו מדברים, שואף לאפס. בהינתן שאוכלוסיית המנותחים היא בעלת תחלואה יותר גבוהה, כמו שהזכרנו קודם, בכל זאת רמת הסיבוכים נמוכה מאד. כך שמדובר בשיטה די בטוחה.
חשוב לציין בנוסף, שבאוכלוסיית חולי הסכרת, שרובם עם עודף משקל, אחוזים מאוד גבוהים מאלה שנותחו נפטרו גם מבעיית הסכרת בתוך חצי שנה. גם לאלה שנשארו עם הבעיה, הטיפול הצטמצם והוא הרבה יותר מזערי. כך שניתוח בריאטרי הוא בעצם איזו ברירת מחדל, אך הפיתרון הטוב ביותר שקיים היום מהבחינה הרפואית.

המרכז הרפואי מעייני הישועה הוא בעצם בי"ח קהילתי, היחיד בארץ. מה זה קהילתי? זה אומר שכל התפתחותו באה רק ממקום של הסתכלות על צרכי הקהילה, קבלת משובים מהקהילה ומהעסקנים הרפואיים כדי לדעת מה הצרכים להם אנו בעצם נותנים מענה. לדוגמה, פתחנו פה יחידת דיאליזה, ואנו רואים הבדל גדול בין אדם המקבל את הטיפול הנחוץ לו בקהילה שלו, במקום שהוא מרגיש בבית – לבין אדם המקבל במקום אחר.
כל התפתחות מעייני הישועה בשנים האחרונות היא בכיוון שהכל בא מהצרכים של הקהילה. כך פיתחנו את השירות האורטופדי המאוד מפותח, כדי לתת מענה לקהילה, השירות הקרדיולוגי בראשות ד"ר אגרנט, צינתורים, אנו בונים בניין שיהיה מוקדש לקרדיולוגיה. לא מזמן חנכנו בניין של בריאות הנפש ממקום של ראיית צרכי הקהילה. ביה"ח הפך מבניין אחד לקמפוס של 3 בניינים, וכל התפתחותו באה ממקום של ראיית הצרכים של הקהילה. ולא רק זאת, אלא שגם עושים כל מיני פעילויות בתוך הקהילה עצמה, למשל בנושא סכרת.
מאותו מקום ועיקרון, ראינו את הצורך לסייע לאנשים בעלי עודף משקל בתוך הקהילה, לקדם אורח חיים בריא יותר. אין טבעי יותר מחיבור של מעייני הישועה עם אסיא מדיקל בראשות מר נדב חן, היושב פה איתנו. אסיא מדיקל היושבת בתוך בי"ח אסותא היא המובילה בתחום הבריאטריה כבר שנים רבות. יש לה צוות מומחים מאוד גדול, מהראשונים בארץ כבר עבדו בה בתחום הבריאטריה. כאשר פה מדובר בהבדל הקטן, שהרופאים העושים זאת בשיתוף אסיא מדיקל במעייני הישועה, עושים זאת כפעולה ציבורית ולא פרטית.
ולכן אנו פה היום. באתם לשמוע את הרופאים והצוות המקצועי, את המקצועיים ביותר, ולשם כך אנו פה. תודה רבה לכולכם.

הצגת שיתוף הפעולה להקמת היחידה הבריאטרית

מר נדב חן, מנכ"ל אסיא מדיקל

ערב טוב לכולם, אני מנכ"ל אסיא מדיקל. אנו מנתחים היום כאלף ניתוחים בריאטריים בשנה. בכל מדינת ישראל מבוצעים בשנה כמעט 10,000 ניתוחים, ו-10% מהם אצלנו. שיתוף הפעולה עם מעייני הישועה הוא מאוד ייחודי, עבודה בתוך קהילה מסוימת, ומצד שני אנו חיים את מגפת השמנת היתר החוצה גבולות ומגזרים. שמעתם בתחילת דברי מר רוטשילד, איך לפני כשנה היה היפוך בעולם, כשכמות השמנים עברה את כמות הרעבים. שנים רבות התמודד העולם עם אפריקה הרעבה, והיום כמות בעלי עודף המשקל עברה את כמות הרעבים. היום מתמודדים עם השמנה יותר מאשר עם בעיות של רעב.
העבודה המשותפת של הקהילה עם מעייני הישועה מגיעה כצורך. אנו מנתחים באסותא והרצליה מדיקל ברפואה פרטית לחלוטין. יכולים להגיע לשם בעלי ביטוח פרטי או שב"ן, ומקבלים מנתחים בהשתתפות עצמית. אבל לא באנו לדבר כרגע על כך, אלא על רפואה ציבורית.  גם מהמגזר החרדי חלקם עושים ניתוחים פרטיים, אך חלקם לא הרגישו נוח במקומות אלה בגלל אי התאמתם, וחלקם לא הרגישו נוח בגלל העלות הכלכלית של ההשתתפות העצמית. לכן עשינו שיתוף פעולה עם מעייני הישועה, עם הדרכות לכל הצוות הפרא רפואי. במהלך הערב תשמעו שמדובר לא רק במנתח. התהליך של לעבור ניתוח בריאטרי הוא תהליך שיש בו מנתח, דיאטנית, פסיכולוג, משפחה, מעקב. והחשוב ביותר – אין פה זבנג וגמרנו, לא לוקחים אקמול והכאב חולף. זה תהליך. מי שחושב שהכל יחלוף מיד, נכונה לו אכזבה. הניתוח נותן קביים מצוינות, אך צריך עבודה לאחר הניתוח.

אני רוצה להתנצל בשם ד"ר הילה חרמון, שחלתה, ולא תגיע. גם רופאים לפעמים חולים. אבל אעביר לכם את כל התהליכים מתחילה ועד סוף, ואתן זמן לשאלות ותשובות לאחר ההרצאה, כי יש בה הרבה מאוד מידע. במהלך ההרצאה אשלב מצגת איך עושים את הניתוח. יש שנבהלים לראות את הבטן מבפנים, אז עשו אילוסטרציה כדי לראות את התהליך. הדברים קלים להבנה.

השמנת יתר – בארה"ב יש יותר שמנים בעיקר במערבה, ושם זה התחיל. אך יש גם בארץ. כשהגיעו העולים הישנים מתימן לא היו להם בעיות לב. הם היו בריאים. הם אוכלים הרבה בצקים, אבל היו בריאים לחלוטין. עבר דור אחד אחרי שהגיעו לארץ, אכלו את האוכל שלנו, ויש להם אותם אחוזי בעיות לב וסכרת. הם סגרו את הפער. הרמב"ם אמר שהכל מתחיל ונגמר באוכל. אנו לא אוכלים כשאנו רעבים, וזו בעיה. המגפה של המאה ה-21 היא השמנת יתר. ומנסים את כל הטריקים בעולם – יש עגיל, אבקה, שתייה, מלתעות, כל הטריקים – ובסוף לא מרזים.
אחד הסקרים הגדולים שנעשו בעולם, ניסה להגדיר מהי הצלחה של דיאטה או של ניתוח. לדוגמה, אם אני מטר שבעים, אני צריך לשקול ככלל אצבע כ-70 ק"ג. ואם אני שוקל 130 ק"ג, אני שוקל 60 קילו מעבר למשקלי האידיאלי. הצלחה של ניתוח או דיאטה, היא אם ירדתי חצי מעודף המשקל שלי. ירדתי 31 קילו, אני 99 קילו, אני לא בדיוק אדם רזה מאוד, אך ירדתי 50% מעודף המשקל, ושמרתי תוצאה זאת ל-5 שנים. זו הצלחה.
מה ההצלחה בדיאטה? יש למישהו מושג? 2.5% אחרי 5 שנים. בניתוחים – 65%. אמנם, עדיין שליש מהמנותחים לא מצליחים להחזיק לטווח הארוך, אך אין שום ספק שבהשוואה בין 2.5% ל-65%, ההצלחה העדיפה היא בניתוח. לכן ארגון הבריאות האמריקאי החליט שהטיפול בהשמנת יתר הוא ניתוח. אך זה לא פיתרון יחיד, זו לא תרופת פלא. צריך דיאטנית בריאטרית, להבין לקראת מה הולכים.

כדי להבין את הרקע, בשנות ה-60 היתה בארה"ב רק 10% השמנת יתר, ובברזיל ובאוסטרליה כמעט שלא היתה. בשנות ה-90 עלתה התופעה והיום כל העולם נמצא שם. אוכלוסיית העולם יותר ויותר שמנה מדור לדור, ומה שמפחיד שגם הילדים שלנו יותר שמנים. 80% מהילדים השמנים, כך מגלים היום, יהיו גם מבוגרים שמנים. ומה שיותר מפחיד, מגלים מחלות של מבוגרים בילדים. בעיות לב, כבד שומני, סכרת. אנו נהיים שמנים, ומקבלים מחלות הרבה יותר מוקדם.

השמנה היא מחלה. זה לא אופי חלש. מישהו פעם שאל אותי, אתה לא יכול לסתום את הפה, לא יכול להפסיק לאכול? יש לך אופי חלש. אז זה לא אופי חלש אלא מחלה. וכשמתייחסים אליה בתור מחלה, אז מטפלים בה. זה בעיה. היום מנתחים אנשים לא בגלל סיבות אסתטיות. סיבה אסתטית לא תופסת. אנו מנתחים רק בגלל בעיות של השמנה הנובעות ממחלה. כלומר כשאני שמן עם  BMI40 או BMI35 עם מחלות רקע, אני נחשב חולה עפ"י משרד הבריאות, ומנתחים אותי. אם אני לא במושגים האלה, לא שמן מספיק ואין לי מחלות רקע, אני לא מנותח. גם רופא פרטי לא יכול לנתח אותך מסיבות אסתטיות, כי הביטוח הרפואי שלו לא יכסה אותו.

זו מחלה לכל דבר, יש לה הגדרה בחוק, ויש מושגים רפואיים המגדירים אותה. זה לא משהו אסתטי. למעשה מטפלים בסכרת, בדום נשימה בשינה, כי זו מחלה מקצרת חיים. אנשים שמנים יחיו 12 שנה פחות מאנשים רזים באותו מצב. כאשר הגוף סוחב סכרת ובעיות לב הרבה שנים, הוא מתחיל להיפגע, ואם לא מטפלים בזה, לא מאריכים ימים. לכן המדינה מטפלת בזה, במטרה שיחיו יותר שנים בבריאות, ויהיו פחות הוצאות רפואיות לטיפול במחלות.

השמנה נובעת מגורמים רבים. הורמונליים, פסיכולוגיים, חברתיים ועוד. כמה פעמים אני מגיע הביתה ואומרים לי שחייבים לגמור את האוכל, לא זורקים אצלנו אוכל? נכון, אך אמא הכינה גם צ'ולנט, גם דג, גם פשטידה ואתה חייב לאכול את הכל, מה עוד שזה מאוד טעים. אמא לא מרגישה נוח כשילד לא אוכל. למה,לא טעים לך? ואם הלכתי למלון שהכל כלול, יש 4 סוגי בשר, אני אוכל כשאני לא רעב.
כשאני חוזר הביתה רעב, אני יכול לטרוף פרה עכשיו, אבל אם אומר לעצמי אחרי תחילת האוכל לעצור ולהמתין 5 דקות לעשות סיבוב, מסתבר לי שאני לא כל כך רעב. אבל עם העיניים אני רוצה לטרוף. אולי זה חלק מההנאה שלנו לאכול אוכל טוב. יש מי שחייב לנשנש משהו בפה כשהוא קורא ספר, כמו רפלקס מותנה. אני לא אוכל בגלל רעב אלא כי כך התרגלתי. אני צריך משהו בפה, מתוק. אין דבר כזה שתה מגיע בלי עוגה או ביסקוויט. או נס קפה בלי משהו. הכל נכון, אבל לא בגלל שאני רעב. אז אני אוכל מכל מיני סיבות.
אם נלמד שאוכלים ולא מגיעים עם עיניים טורפות לשולחן, אולי נגיע פחות רעבים.

זה כמו בנק. בחשבון שלי אם אני מכניס הרבה, יש לי יותר. בדרך כלל אני מוציא מהחשבון יותר ממה שהכנסתי. אך בהשמנה זה הפוך, אני אוכל 4000 קלוריות ומוציא רק 2000. ואחרי שנה נוספו לי כמה ק"ג מיותרים. עכשיו אני צריך להתחיל לרוץ, להרים משקולות, וזה לא בשבילי. אנו קהילה יושבנית. פעם היינו צריכים לרוץ אחרי טרפנו, והיום לא צריכים לרוץ, רצים רק לסופר. לא צריכים לרוץ. עובדים בישיבה, נוסעים באוטובוס. אז אני אומר, כשאתם נוסעים באוטובוס תרדו רק 2 תחנות קודם, לא 40 ק"מ. אתם גרים בקומה שנייה, תוותרו על המעלית. ובקומה חמישית תרדו בקומה שלישית, ותרדו ברגל 2 קומות. תזיזו את הגוף. אנו בנויים איברים איברים, וצריך לזוז. לא אומרים לי לרוץ 20 ק"מ, אלא ללכת. לעלות במדרגות, להזיז את הגוף. זה שורף קלוריות וגם יותר בריא. היציבה שלכם תהיה טובה יותר, הגוף בריא יותר, האיברים חזקים ולא נפולים.

איך בודקים עודף משקל שהזכרתי קודם – זה יחס בין משקל לגובה. אני לוקח את גובהי, 1.70, מכפיל אותו בריבוע, לוקח את המשקל שלי ומחלק לתוצאה שיצאה. אם יצא בין 20-25, אני נורמלי. זה BMI  נורמלי. בין 25 ל-30 זה עודף משקל. מ-30 ומעלה זה כבר עודף משקל חולני. אצלנו מחלקים זאת לשניים. מ-40BMI, מסת גוף של 40BMI, זכאי לניתוח באופן אוטומטי. וללא תשלום במעייני הישועה, כבכל בי"ח ציבורי. טופס 17 של הקופה. זה רפואה ציבורית לחלוטין. מ-35BMI, נדרש ממך שיהיה לך בעיית רקע, כגון סכרת, לחץ דם, הפרעת נשימה בשינה, בעיות מסוימות של כולסטרול. ומי שיש לו סכרת לא מאוזנת למרות לקיחת אינסולין, מאשרים לו היום ניתוח מ-BMI30. כי גילו מהר מאוד שאחרי ניתוח בריאטרי ל-71% מהמנותחים נעלם הכולסטרול הגבוה, ל-62% נעלם לחץ הדם, ול-77% – סכרת סוג 2. זה מטפל במחלות. זה ניתוח על מנת לטפל במחלה שלך, ולא בקטע אסתטי. נכון שכשתרד במשקל תהיה יותר רזה, אך זה בא לטפל במחלות הנלוות להשמנת יתר.

במצגת מופיעה תמונה של אדם שעבר הניתוח. במקצועו הוא נהג אגד. יושב כל היום. עוצר בתחנה, קופץ לקחת בורקס, שם שקית בצד, אוכל תוך כדי נהיגה. עובד. חוזר הביתה אחרי 9-10 שעות, רוצה לאכול ארוחת ערב, כי הוא עבד כל היום. הוא לא זז כל כך. יושב באוטובוס ונוהג. הוא ירד 40 קילו אחרי הניתוח.

הניתוחים הבריאטריים הם הטיפול היעיל ביותר להרזיה ולריפוי מחלת הסכרת. רוב החולים, כבר אחרי 72 שעות שיוצאים מביה"ח, חווים שיפור מדהים בסכרת. או שאתה כבר לא מזריק אינסולין או שמזריק הרבה פחות. זה משפיע בצורה מדהימה על תחום הסכרת, שהיא מחלה מאוד לא פשוטה.

מחלות נוספות – כאבי גב. הגוף מחזיק 30-50 קילו עודפים בקביעות, לא רק חצי שעה. זה כבד. גם בצבא לא רצים עם פק"ל של 40 קילו על הגב. רק 10-15 קילו. אי אפשר להחזיק על הגב 40 קילו, זה גורם לשברי הליכה. אז וודאי שהגב והמפרקים כואבים. יש בעיות עם הסחוס, מחלות לב, בעיות נשימה. אלו בעיות מאוד אופייניות. במהלך השנים מגלים שאלו בעיות האופייניות לבעלי השמנת יתר. בריחת שתן, ריפלוקס (אוכל שעולה), ובעיות פריון. חלק מהטיפול בבעיות פריון, גם לגברים וגם לנשים, הוא ירידה במשקל.

ונעבור לילדים. יש להם פחות ממה שנקרא פוליטיקל קורקט, הם לא כ"כ מנומסים. כשהם רואים ילד שמן, קוראים לו שמן. או כשבוחרים ילדים לשחק בתופסת או כדורסל, אתה לא טוב, לא יכול לרוץ. הלב של ילד מאוד נפגע מהדברים האלה. סוחבים בעיות פסיכולוגיות. מרגישים דחייה מסוימת. אנו המבוגרים פחות סובלים מכך. אך אדם נכנס להימנעות חברתית, הוא כבר לא רוצה להגיע לקבוצה, מרגיש פחות נוח, דיכאונות, חרדות.

מחקר קנדי מ-2002 הראה שלא רק זה. יש גם אלמנטים של סרטן, שהגוף הלא שמן נלחם הרבה יותר טוב כנגד כל הגידולים הסרטניים האלה. וכמו שאמרנו, השמנת יתר מקצרת חיים. כל המקדונלד שהרב ליצמן מנסה להילחם בו, אתה יכול לקנות היום כמות כזו של המבורגר, 400 גר', 2 קומות, בארה"ב גם עם גבינה. זה אוכל מאוד זמין ומאוד לא בריא. זה כמות שאפשר לאכול בשבוע. והרי אפשר לאכול כמעט הכל, אם אוכלים במידה. מי שאוהב שוקולד, זה לא אסור לו לתמיד. אפשר לאכול קוביית שוקולד ביום. אך מי שאוכל זאת כל היום כל הזמן, מפתח בעיות קשות.

ניתוח בריאטרי זה עדיין ניתוח. זה לא לקום בבוקר וללכת לטיול בפארק הלאומי. להיכנס לחדר ניתוח זה לעבור הרדמה מלאה, להיכנס לך לגוף, לנתח אותך ולשלוף חלק החוצה. יש לזה סיכון, 0.7%. ניתוח מיועד למצב שאתה חולה, או לפני מחלות. ניתוח מצריך החלמה. אז לא מקבלים החלטה כזו סתם כך, אלא בצורה מושכלת, תוך לקיחת הסיכונים בחשבון.
עם זאת, סיכוי השמנים למות ממחלותיהם גדול פי 9 מאשר הסיכון בניתוח.

מי מועמד לניתוחים אלו? מי שיש לו שתי מחלות נלוות ו-BMI35 זכאי לניתוח עם טופס 17. זו מחלה, אסור להזניחה, צריך לטפל בה.

כשמדברים על ניתוחים, רוב הניתוחים המבוצעים היום הם לפרוסקופים. פעם מי שעבר ניתוח, פתחו לו את הבטן, החלמה קשה. היום מבצעים 5 חורים בגוף, עם כלים מאוד צרים, אחד מצלמה, אחד מקור האור, כעין ידיים ארוכות של המנתח פנימה. ההחלמה מהירה, אחרי 3 ימים הולכים הביתה מביה"ח, ומחלימים בבית כשבועיים. באופן כללי ההתערבות היא מינימלית. לפעמים יש סיבוכים אז פותחים את הבטן, אך כללית הניתוחים הם ללא פתיחת בטן, ולכן יש פחות זיהומים וסיבוכים.

מה עושה הניתוח הבריאטרי? איך הוא פועל? מה עושים בו?
יש 3 אלמנטים שהוא פועל על הגוף. כשנדבר על סוגי הניתוחים נבין מה עושה כל אחד. קודם כל, הגבלת כמות. כלומר אני גורם לגוף שלא יוכל להכניס הרבה אוכל לגוף. אני יכול לאכול בארוחה חצי קילו, וכעת אוכל לאכול רק 50 גר', אני צורך פחות אוכל ומרזה בהדרגה. זה אלמנט הקטנת כמות שנכנסת לגוף שלנו.
דבר שני, כשהאוכל נכנס לגוף, מתחיל תהליך יציאה מהקיבה לתריסריון ולמעי הגס, עד שהגוף מפריש את השארית. בתהליך זה הגוף סופג ויטמינים ומינרלים וכל מה שהוא סופג מהאוכל, וכך מגיע לגוף שלנו, ומזה הגוף מתקדם. אם אני פוגע בספיגה, אני אוכל אך המעי לא סופג, אז גם הרווחתי הפחתה של המזון שהגוף לא ספג.
דבר שלישי, אם אני מצליח לפגוע בתחושת הרעב. הגוף משדר רעב, ואם אני אומר לגוף לא לשדר לי רעב, אני לא צריך לאכול. חלק מהניתוחים מטפלים בכמות, חלק בכמות ובתחושת הרעב, וחלק גם בכמות, גם בספיגה וגם בתחושת הרעב.

נראה מה היתרונות והחסרונות בכל ניתוח, ואיך בוחרים ניתוח, המתאים לכל אדם. הניתוח נבחר ביחד עם המנתח והמנותח. יש שאוכלים בעיקר מתוקים, יש כמויות. מחליטים איזה ניתוח מתאים לכל אדם. יש אנשים הבאים ואומרים שהם רוצים שרוול, אולי זה מתאים לו, אך לא בהכרח. זה אולי מתאים בגלל בעיה זו, אך לא מתאים בגלל בעיה אחרת.
קיצור קיבה זה משהו כללי, יש כל מיני סוגים לקצר את הקיבה. מיד נעבור עליהם.

בסופו של דבר, האדם הוא אוטונומי על הגוף שלו, הוא מחליט. יתכן שהמנתח יגיד לו שאינו רוצה לנתחו בניתוח שהוא בחר. זו זכותו. אך בד"כ מגיעים להחלטה משותפת על הניתוח המתאים לאדם. לרוב האנשים בד"כ מתאים מספר סוגים של ניתוחים. אז גם אם אתה רוצה את זה ולא את זה, גם זה מתאים לך.

יש הורמון גרלין בקיבה, והוא הורמון הרעב שעובד כל הזמן. הוא גם מתפתח יפה. מאכילים אותו, הוא אוהב לאכול. כשלא מאכילים אותו הוא מתלונן שהוא רעב.
כשאתה קם בבוקר אתה מתחיל לרוץ לעבודה, טרדות, ופתאום מיגרנה. מה קרה? לא אכלתי כל היום. הגוף מתחיל לשדר לך תעצור שנייה, לא מספיק. אנו בנויים כך שאנו צריכים גם לאכול וגם לישון. אנו לא כמו רובוטים שלא צריכים לא לאכול ולא לישון. אנו לא מלאכים, וצריכים גם לאכול וגם לישון. ואם לא נעשה זאת, מהר מאוד נקרוס. ההורמון הזה משדר לך שאתה צריך לאכול.

אבל ההורמון הכי גדול של האכילה שלנו, הם העיניים שלנו… אנו אוכלים קצפות עם העיניים, שניצל טוב עם העיניים, סטייק טוב עם העיניים. וגם הריח. מישהו עובר ליד אנג'ל ביום חמישי בערב, בהרבה מקומות יש ספריי כדי למשוך אותנו, יש ספריי של אוטו חדש, עובדים על כל החושים שלנו כדי שנקנה אוכל. במעקף קיבה מדכאים את ההורמון הזה לתקופה. לא תרגישו רעב. אחרי חצי שנה, הקב"ה דואג שזה יתחיל לעבוד מחדש. אבל אחרי חצי שנה כבר רזית, למדת לאכול נכון, הרבה יותר קל לך אח"כ. לכן זה חשוב.

אז איך מחליטים על סוג הניתוח? שיקול דעת של הרופא והמטופל, עפ"י הרגלי אכילה של המטופל.

סוגי הניתוחים הבריאטריים

יש 4 ניתוחים – טבעת, שרוול, מעקף ומיני מעקף. יש תהליכים לא ניתוחיים – בלון קיבה ואנדוברייר. החיסרון הראשוני שלהם, שהם לא מכוסים ע"י הקופה והם רק באופן פרטי. הניתוחים מכוסים ע"י הקופה. יש היום לחץ גדול להכניס את האנדוברייר לסל, כי הוא מטפל מצוין בסכרת.

היום כמעט שלא עושים את ניתוח הטבעת. עושים עדיין טבעות בארץ, אך לא אצלנו. אנו מתקנים הרבה מאוד טבעות שנעשו בעבר. הרבה מהניתוחים שלנו, כמעט 30%, זה ניתוחים של טבעות בעבר, עם נזקים. עושים ניתוחים מתקנים לטבעת, ניתוחי מעקפים.
ניתוח הטבעת הגביל את כמות האוכל שיכול להיכנס לגוף. בתחילת הקיבה מניחים טבעת, והיא נסגרת בכניסה לקיבה, לאחר הוושט. היא חובקת את הכניסה. גומרים לאכול, האוכל יורד בוושט ומגיע לקיבה. כשיש טבעת, האוכל מגיע לחלק העליון של הקיבה, והכניסה פנימה נהיית צרה בגלל הטבעת החובקת, ואתה לא יכול להכניס הרבה. אם תאכל הרבה, תקיא החוצה.
את הניתוח עושים עם 5 חורים קטנים, מצמידים את הטבעת. משאירים צינורית קטנה בקצה העור, ודרכה פותחים וסוגרים את הטבעת. כשאני מהדק את הכניסה, פחות אוכל יכול להיכנס. פתיחת הטבעת מאפשרת ליותר אוכל להיכנס. כך עובדת הטבעת. היא מגבילה את הכמות. אנשים יכולים לשחק עם זה, לפני חתונה הוא רוצה לפתוח ולאכול, לפני החג וכו'. הגוף חי ביו-יו, פותחים וסוגרים כל הזמן ומשגעים אותו. בנוסף, הטבעת הוא ניתוח הפיך. אפשר להוציא את הטבעת אחרי כמה שנים. אבל כשמכניסים טבעת לקיבה ולוחצים, העור גדל מעל זה, נהיית צלקת שנשארת אחרי שמוציאים את הטבעת אח"כ, אז זה לא כל כך הפיך. הטבעת גרמה לנזקים מאוד גדולים, לכן היום רוב המנתחים הישראליים כבר לא מנתחים ניתוח טבעת. מנתחים הרבה תיקוני טבעות.

הניתוח הפופולרי בארץ הוא שרוול הקיבה, שמטפל לא רק בכמות אלא גם ברעב. איך הוא נעשה? באופן כללי, האוכל נכנס פנימה לקיבה, ויוצא למעי. בניתוח שרוול חותכים את הקיבה לאורך, לוקחים את הקיבה ומורידים ממנה כמות, ונוצר שרוול. מוציאים אותו מהחתכים החוצה.
קיבת אדם שמן היא כליטר, 1000 סמ"ק. אפשר להגיע כמעט עד 2 ליטר. כשגומרים את הניתוח נשארים ב-100 סמ"ק, 150 סמ"ק. הרוב יוצא החוצה. גם את האיזור של הורמון הרעב. נוצר שרוול, אתה רעב פחות, ההורמון עובד כרגע פחות, והכמות שאתה אוכל פחותה. לכן יש פה הגבלת כמות. וזה הניתוח הכי פופולרי בארץ, ויש לו הצלחות גדולות.
קופות החולים היום חייבות לאשר עפ"י החוק אם אתה עומד בנתונים. אך כדי לנסות לחסוך כסף, גם דורשים שתלך לדיאטנית 3 פעמים. באסותא הניתוח עולה 70,000 ₪. אם ההשתתפות העצמית שלך 10,000 ₪, הם משלמים 60,000 ₪. לכן רוצים עפ"י טענתם שתגיע מוכן לניתוח, ויש בזה מן הצדק. לפעמים גם לפסיכיאטר. חלק מהאנשים המגיעים יש להם גם תהליכי הפרעות אכילה, בולמיה או אנורקסיה, ולא משנה מה יעשו להם, הם תמיד יחשבו שהם שמנים. אנורקטים חושבים שהם שמנים למרות שהם שדופים. לכן הבעיה היא בראש.

פטירות מהניתוח – היום הסטטיסטיקה מדברת על 1 ל-1000. כמעט בכל ניתוח יש אפשרות לסיבוכים, גם בקיסרי. אבל נכון, ניתוח הוא עדיין ניתוח, צריך להגיע אליו מוכנים מבחינת הבדיקות וכל מה שצריך לעשות.

אחרי שדיברנו על שרוול וטבעת, נדבר על מעקף קיבה. בו יש השפעה על הכמות, על האלמנט של הרעב, וגם על האלמנט של הספיגה. פוגעים ביכולת הספיגה של הגוף, כדי שהאוכל הנכנס ייספג פחות, ואז אתה לא מעלה במשקל, כי האוכל הנכנס יוצא בחלקו בלי להיספג. לכן ההצלחות של הירידה במשקל של ניתוח זה גבוהות יותר. בשיחה עם המנתח מחליטים אם מתאים לכם שרוול או מעקף. כעת נראה איך עושים ניתוח זה.
את הקיבה חותכים לרוחב, ויוצרים כיס קטן בכניסה לקיבה, פאוצ' קטן. זו קיבה קטנה מאוד. לוקחים את המעי, מדלגים נניח על מטר ממנו, ומחברים מיד לקיבה הקטנה. מקצרים במטר את המעי. ולכן יש פחות מקום לספוג. האוכל עובר בפחות איזור של מעי. הקיבה נשארת בגוף, מפרישה מיצי קיבה. זה ניתוח יותר מסובך. מחברים בשתי השקות את החלקים. עושים אינסטלציה חדשה, בונים מחדש. האוכל נכנס ומגיע ועובר מיד למעי. מיצי הקיבה מתחברים בהמשך עם המעי. את מיצי הקיבה הקיבה מייצרת.
בניתוח זה יש גם הגבלת הכמות, יש גם פחות ספיגה במעי, ויכולת הירידה במשקל במעקפי קיבה גדולה יותר מאשר בשרוול. אך זה ניתוח יותר מסובך משרוול. לכן מתאימים לכל אחד מה שמתאים לו. אנו עושים 75% שרוול ו-25% מעקפי קיבה. זה מאוד אינדיבידואלי מה שמתאים לכל אחד ואחד. שואלים הרגלי אכילה, מחלות, סגנון אכילה וכו', כדי להתאים.

מיני מעקף זה עם השקה אחת, עושים משהו אחר. הרעיון בגדול אותו רעיון. הסיבוכים הם דלף, דימום וכו'.  ד"ר פיוטר לנגר יסביר לכם יותר טוב ממני.
הקיבה הנותרת בגוף היא מחוברת ולא נשארת תלויה באוויר בתוך הגוף. היא מושארת כדי שתייצר את מיצי הקיבה.

היום בניתוחי תיקוני טבעות בדרך כלל עושים מעקפי קיבה. זה תלוי במצב הטבעת בפנים. לרוב מוציאים את הטבעת, מחכים 3 חודשים ועושים את הניתוח החוזר.
כל אחד מאיתנו בנוי אחרת, והתהליך בפנים הוא אחר. לכן מתאימים לכל אחד. קביעת סוג הניתוח אינה תלויה בגיל.

ד"ר פיוטר לנגר הוא אחד מצוות המנתחים. ניתחו פה יותר מ-100 ניתוחים. ההמתנה פה מהוועדה עד הניתוח פחות מחודש, כך שיש פה 3 מנתחים. לכל בי"ח חייבת להיות וועדה של פסיכולוג, דיאטנית ורופא. עוברים את הוועדה, עושים שבועיים דיאטה, ועושים ניתוח. המנתחים הם ד"ר הילה חרמון, ד"ר יורי מנוסקין, ד"ר עמיר סובול וד"ר פיוטר לנגר.

סיבוכים

ד"ר פיוטר לנגר

הסיבוכים הם: דלף, דימום, קולקציה תוך בטנית, המטומה בדופן הבטן, סיבוכים טרומבואמבוליים, ריאתיים, לבביים.
דלף יכול להיות בכל ניתוח. גם בטבעת כשמשחקים בפתיחות וסגירות, בזמן ההחלקה הלחץ על הקיבה רב, ויש חור בקיבה, נוצר פצע לחץ. הסטטיסטיקה שלנו לסיבוכים ירדה ל-0.3%, זה הממוצע בארץ. לאחרונה משתמשים רק בסוג סיכות שעושה פחות דלף.

במעקפי קיבה הסיבוכים יכולים להגיע ל-0.6%. רואים יותר דלף כשיש מחלת סכרת או מחלה קלינית קשה. לפעמים לא שומעים בקולנו מה אוכלים אחרי הניתוח, שותים קולה, ופתאום יש דלף. אותו דבר במיני מעקף. ההבדל הוא שיש בו קצת פחות דלף, כי בעצם זה כמו חצי שרוול, וחלק גדול מהאוכל ישר הולך למעי הדק ויש תת ספיגה.
החיסרון בניתוח מיני מעקף שיכול להיות עדיין רפלוקס, חוץ מהדלף.

יש סוגי ניתוחים נדירים, כגון מעקף תריסריון, ניתוח מסובך יותר עם ירידה במשקל גדולה הרבה יותר.

דימום – בכל ניתוח לפרסקופי יש שיעור דימום של 1-2%. לפעמים חייבים לפתוח בטן, למרות שב-98% מסיימים את הניתוח בלפרוסקופיה, עם החורים הקטנים. אך יכול להיות דימום בעד 2% מהמקרים, תוך כדי ניתוח, וזה בלתי נשלט וחייבים לפתוח. דימום עוצרים בכמה שיטות – תפירה, קשירה, קליפס, דבק. הסיכות מברזל, מחומר טיטניום, והן נשארות לכל החיים.

קולקציה תוך ביטנית נוצרת בדרך כלל מדלף הקיבה. בטבעת זה אם יש פצע לחץ. לפעמים בזמן הניתוח לא מזהים דלף קטן שיכול ליצור בבטן קולקציה, שזה בעצם שק מוגלה, שבדרך כלל מנקזים טוב תחת סיטי. נדיר מאוד שפותחים את הבטן. זה פחות מ-1% מהמנותחים. דליפה קטנה יכולה ליצור קולקציה.
אם יש דליפה מרגישים בהחלט. לא כדאי לספר מה… כאבים מאוד חזקים.

המטומה בדופן הבטן, כשמנתחים לפרסקופיה, ומכניסים כלים, לא יודעים מראש אם יש כלי דם או אין, וכשמוציאים אותו יכול להיות קצת דימום. בד"כ זה נעצר ונספג לבד, ולא צריך טיפול.

הסיבוך האחרון, טרומבואמבולי, יכול להיות אחרי כל ניתוח או כל פעולה. אצל בעלי עודף משקל יש בעיה עם קרישיות יתר בד"כ. כי הם לא חושבים שצריך לשתות, אלא לאכול. לכן יש קרישיות יתר. יש קרישים שנוצרים ברגליים, וברגע שמתחילים ללכת לאחר הניתוח או בטיסה נוצר טרומבוס.

הכנה תזונתית לפני ואחרי הניתוח

גב' סיגל אלפסא, דיאטנית קלינית

אני דיאטנית בריאטרית, עובדת שנים מספר בליווי ניתוחים בריאטריים. נדבר על מה אוכלים ואיך מתכוננים. לא אחזור על מה שנאמר, הקריטריונים מאוד ברורים מי זכאי לעבור ניתוח בריאטרי, בהתייחסות ליחס גובה ומשקל. משקל מחלקים בכפל הגובה פעמיים. מעל תוצאה של 40 לא צריך מחלות נלוות, ומעל 35 צריך 2 מחלות נלוות – סכרת, דום נשימה בשינה, בעיות פוריות, יתר לחץ דם, דיסליפידמיה ועוד.

נדבר על מטרת הניתוח ואיך סוגים שונים שלה משפיעים על הצריכה הקלורית והתזונתית. על האכילה לאחר ניתוח ומה מצפה לאחר הניתוח.
המטרה היא שיפור איכות החיים, שיפור מדדים בריאותיים בדם, השגת המשקל הרצוי ושמירה על ההישגים לטווח הארוך באמצעות תזונה נכונה, פעילות גופנית, הקשבה לשובע ולרעב וטיפול באכילה הרגשית.

תמיד לאחר הניתוח חובה להפריד בין אוכל לשתייה. מיום הניתוח ואילך לא אוכלים ושותים יחד. המלצתי היא להתחיל לתרגל קודם לכן. להפריד 20 דקות בין אוכל לשתייה, לא משנה מי קודם.
יש להקפיד על ארוחות קטנות בגלל שהנפחים קטנים. צריך לפנות את היום לאכילה כל 3 שעות בממוצע. צריך ללעוס לאט טוב טוב את המזון. ההמלצה שלי היא לעבור לסכו"ם קטן, צלחות קטנות. המוח שלנו חושב כמו לפני הניתוח, וצריך לעזור למוח לתרגל. הצלחות והסכו"ם הקטנים מאוד עוזרים.

ממליצים על הפסקות בין הארוחות. צריך להיזהר מאכילה נשנושית, כי זה מוביל בסופו של דבר לכמות אוכל גדולה. ממתינים בין אכילה לאכילה 3 שעות ואוכלים שוב.
יש מזונות שאסור לאכלם אחרי הניתוח בגלל סיכון לחסימות מעי – אפרסמון, רימון, גויאבה, ציפת פרי הדר (יש לקלף את הלב מהתפוז והקלמנטינה), מצות וקמח מצות, פופקורן. בשנה הראשונה אחרי הניתוח לא אוכלים קניידלך, ובשנה השנייה מותר במידה קטנה. צריך להיזהר מזה.

הוראות אלה רלוונטיות לכל 4 הניתוחים, גם טבעת. אסור לאכול ולשתות ביחד.
אחד הדברים החשובים, כמו שצוין קודם –  לא מגיעים לניתוח בלי הכנה אצל דיאטנית בקופ"ח שמסבירה לכם, ואצל הוועדה שמחדדת את הדברים.

בשרוול נשארת אותה קיבה בלי שינוי בספיגה, אך כמויות האוכל קטנות משמעותית. זה מחייב אתכם לעשות ארוחות קטנות יותר. לכן בגלל זה חשוב מה אוכלים. יש דגש על חלבונים. ב-3 החודשים הראשונים יש התקדמות הדרגתית במרקמי המזון, אך חודשיים-שלושה לאחר הניתוח חוזרים לאכול כלכלה רגילה לחלוטין כמו לפני הניתוח, בכמויות קטנות ואיכותיות.

בכל סוגי הניתוחים צריך לקחת תוספי מזון. במעקף קיבה שפוגע גם בספיגה, צריכים להקפיד על תפריט עשיר יותר ומאוזן. מה שמיוחד בניתוח זה, שלפעמים יש תסמונת הצפה, שזה אומר שאי אפשר לאכול סוכר פשוט, כמו שוקולד ועוגות. מרגישים כמו לפני עילפון, עליית דופק, הזעה, מרגישים מאוד לא טוב. אנשים המכורים למתוק הרופא ימליץ להם על ניתוח זה, כי זה  עוזר להתגבר על הרצון למתיקות. זה קורה לפעמים גם אחרי ניתוח שרוול, ולפעמים זה לא קורה אצל מנותחי מעקף. אומרים למנותחי המעקף לא לשתות ולאכול מתוקים, לא לאכול מהר, לא אוכל שומני מידי (גם זה עלול ליצור דמפינג). ממליצים לקחת תוספים מסוימים כל השנים, ולא רק מיד אחרי הניתוח. לדוגמה B12 שנוצר בו חוסר.

לפני הניתוח עושים דיאטה דלת פחמימות במטרה להקטין את הכבד. הכבד שומני,  ומפריע למנתחים בלפרוסקופיה. ברגע שעושים דיאטה 3 שבועות מקטינים את הסיבוכים בניתוח. דיאטה דלת פחמימות נמצאה יעילה בהקטנת הכבד. בדיאטה זו יש פחמימות בבוקר ובערב, אך בצהריים זה רק מנת בשר וירקות, ללא פסטה, אורז, פתיתים, שתייה מתוקה, רוגלעך, קרואסונים. 3 שבועות הימנעות. שתייה מתוקה מגדילה מאוד את הסיכוי לכבד שומני.

יום לפני הניתוח כלכלת נוזלים בלבד – מים, תה, ג'לי, מרק צח, קרטיבים. בלילה לפני הניתוח צום, ואז מגיעים לניתוח.
למחרת הניתוח פוגשים את הרופא שנותן לכם אישור לשתות. בימים הבאים הכלכלה נוזלית בלבד, ואח"כ פוגשים את הדיאטנית שמסבירה לכם איך ממשיכים. אי אפשר יותר לגמוע כוס, אלא שותים ומתרגלים את השתייה בשלוקים קטנים.
מהיום הרביעי עד העשירי מתחילים להוסיף יוגורטים, אשל, מרקמים כמו חלב ניגר במרקם יותר דייסתי. מי שלא אוכל חלב, מעדנים על בסיס סויה טחונים. לפעמים אפשר ירקות טחונים או מרק טחון, בהנחיית הדיאטנית.
אתם מתרגלים לא לאכול ולשתות ביחד באותם ימים.

אחרי 10 ימים מגיעים לדיאטנית. זה היתרון במערך פה, שיש מערך מאוד תומך. אחרי 10 ימים פוגשים פה דיאטנית ועו"ס שמלווה אתכם. בעצם כל הזמן דיברנו שחלק מהשמנה או הרגלי האכילה אינם כי אתם אוכלים כי אתם רעבים. יש אכילה רגשית, כשעייפים אוכלים, כשמשעמם אוכלים. לוקחים לכם משהו שאתם לא רוצים לעשות, והעו"ס מדריכה ועוזרת לעשות את השינויים, למצוא חלופות חדשות מה לעשות במקום האכילה הרגשית. לא רוצים לעשות את אותו הדבר שעשינו, שהוביל להשמנה. לכן תהליך הליווי מאוד משמעותי, ועובדים במהלך המפגשים על השינוי התזונתי והרגשי.

מתרגלים לא לאכול ולשתות ביחד ומתחילים לקחת תוספים. בחודשים הראשונים אחרי הניתוח התוספים רק למציצה ולא בולעים כדורים. רק אחרי 3 חודשים עוברים למולטיויטמין בכדורים. אחרי חודש מתחילים מרקמים חדשים בתזונה רגלה. מתחילים ללמוד תחושות שובע ורעב, ולהכיר מחדש את הקיבה ותחושותיה.

הצרכים לאחר הניתוח שונים מאשר לפניו. מה שבתחתית פירמידת המזון המקובלת צריך לצרוך פחות, במקום שבפירמידה הרגילה צורכים שם הרבה יותר. בתחתית הפירמידה אחרי הניתוח יש מים, תוספי מזון, וקבוצת החלבונים. ואחרי זה בא פירות וירקות ואח"כ פחמימות שתופסות מקום מאוד קטן. תתחילו ארוחה בחלבונים, ואח"כ פחמימות אם נשאר מקום. זה שינוי חשוב לאחר הניתוח.

חשוב שיהיו ציפיות ריאליות. לא קמים אחרי הניתוח רזים, כמו בסוף התהליך. וגם לא יורדים את כל עודף המשקל בניתוחים אלה. אם יש עודף משקל 60 קילו, לא הכול יירד. הצפי הוא לרדת 70% מעודף המשקל. מי שישקול 130 יגיע בסבירות גבוהה ל-80, ולא ל-60. אמנם יש אנשים שירדו 100% מעודף המשקל, וזה אפשרי, אך צריך לדעת שגם בירידה 65-70% מעודף המשקל זה הצלחה ניכרת, כי המדדים שלכם השתפרו לבלי הכר.

יכולות להיות תופעות לוואי. עלולים להיות כאבים אחרי הניתוח, זה הגיוני. יכולה להיות אי נוחות. חוששים מהתייבשות לאחר הניתוח כי לא שותים את הכמויות שרגילים, ועסוקים בלזכור שאסור לשתות עם האוכל ואז מדלגים על השתייה. חשוב לשים את השתייה במקום ראשון כדי לא להיאלץ לקבל עירוי נוזלים בביה"ח עקב התייבשות.
יכולים להיות שינוי בטעמים, המתוק מתוק מידי, המלוח מלוח מידי, מה שאהבתם בעבר משתנה. בנשים רואים נשירת שיער 3 חודשים אחרי הניתוח, שנעצרת אחרי 8 חודשים ומתחילה גדילת שיער מחדש. תופעה זו לא נצפתה בגברים. הנשירה היא חלק מתגובת הסטרס אחרי הניתוח.
עלולה להיות עצירות, יש ליידע את הדיאטנית או הרופא ולשאול מה עושים.

חשוב לבוא למסגרת. יש מעקב פרטני אחד על אחד עם הדיאטנית והעו"ס. עוזר כשמתקדמים במרקמי האוכל לדעת מה מותר, לוודא שאין חסרים, ולדבר על השינויים, שלקחו לנו משהו, אין אותה ספונטניות של העבר, לא יכולים לאכול מה שרוצים, אוכלים הכל אך בכמויות קטנות. זה מקום שנותן תמיכה. יש 3 מפגשים כל חודש, ואח"כ אפשר לחזור לליווי בקופת החולים.
תהיה קבוצה אחרי החגים כנראה. לקבוצה יש כוח מאוד חשוב ותומך.

חשוב מאוד, בעיני, שתדעו שהניתוח הוא מתנה, שצריך לדעת איך לשמור עליה, לבוא ולקבל את התמיכה ולהיות מאוד פתוחים ולעשות את השינוי. הניתוח הוא משהו שמקבלים, כעין קביים, אך את כל העבודה והשינוי אתם צריכים לעשות בסוף.

שו"ת עם צוות היחידה הבריאטרית

שאלה: מאיזה גיל מותר לנתח ילדים?
פיוטר לנגר: מגיל 15.
נדב חן: החוק קובע שמנתחים מגיל 18-65, ומחוץ לזה יש וועדת חריגים. מנתחים גם 15 וגם 70, 75, אחרי וועדת חריגים.

שאלה: כמה זמן צריך לקחת ויטמינים אחרי ניתוח שרוול?
סיגל אלפסא: בעבר זה היה שנה. היום צריך לחזור אחרי 3 חודשים על הבדיקות, ואם אין חוסרים לא צריך להמשיך.

שאלה: כמה זמן מרגישים תחושת חוסר תיאבון, ומה ההבדל בין שרוול למעקף.
פיוטר לנגר: יש זמן של שנה לשנות את כל החיים שלכם. בערך שנה חסר התיאבון, ואח"כ חוזר.

שאלה: מה ההבדל בין הניתוח לדיאטה רגילה, אם גם אחרי הניתוח מתחילים לעלות שוב?
פיוטר לנגר: זה שליטה. הניתוח הוא רק עזרה להורדה במשקל. חוץ מזה שיש אינדיקציות כדי לעשותו. זה לא סתם. אנו יכולים ב-70-80% לעצור סכרת, כי יש שליטה על קולטנים שנמצאים בקיבה שחותכים. יכולים גם להוריד טיפולים. הגרלין חוזר באופן חלקי, ולא באותה עוצמה.

שאלה: אחרי כמה זמן מהניתוח אפשר להיכנס להריון ואיך זה משפיע אח"כ?
פיוטר לנגר: לא ממליצים על הריון במשך שנה, כי זה הזמן שהגוף עוזר לעצמו להתאזן. תמיד יש חסרים ויטמינים ומינרלים שצריך לבדוק כל הזמן. היו כמה מקרים שנשים נכנסו להריון 3 חודשים אחרי הניתוח, והיתה שאלה אם להפסיק או לא את ההריון. חלקן החליטו להשאיר ההריון, והצלחנו לאזן, אך זה מאוד קשה כשהגוף צריך להאכיל 2 אנשים.
סיגל אלפסא: אחרי שנה אין בעיה לבלוע הויטמינים שצריך, ולאכול בכמות נאותה כדי לשאת הריון.
כדורים קטנים ללחץ דם אין בעיה לבלוע, אך כדורי מולטיויטמין הם גדולים מאוד לכן יש לקחתם במציצה, והספיגה טובה יותר. אך כדורים קטנים ממשיכים לקחת.
עוברים איתכם על כל התרופות לפני שאתם משתחררים, מה כותשים ומה לא.

שאלה: אם יש הבדל בין שרוול למעקף בימי אשפוז.
פיוטר לנגר: אין הבדל, אותם ימים.

שאלה: בהשפעה ארוכת טווח על התוצאות, יש הבדל בין מעקף לשרוול?
נדב חן: צריך לשמור על דיאטה מסוימת לאחר הניתוח, ואם לא שומרים אז לא משנה איזה ניתוח עושים, התוצאה זהה. יש סטטיסטיקה על שרוול ומעקף קיבה, וההבדל הוא 10% לטובת המעקף.
סיגל אלפסא: בניתוחים הללו, ההשפעה לטווח ארוך תלויה בכם. הניתוח לא משתנה, אבל אתם תצטרכו לעשות שינוי בהרגלי אכילה, פעילות גופנית. אם אחרי שנה תפסיקו לשמור על האוכל ובחירותיכם לא יהיו נכונות ותתחילו לאכול גלידה, במבה וביסלי, תהיה עלייה במשקל בכל ניתוח. צריך לעשות שינוי הרגלים.
אם מתייחסים לניתוח הזה כעוד דיאטה, הוא נכשל. הוא לא דיאטה וזה ההבדל המשמעותי. הוא מקטין לכם את הכמויות שזה עזרה משמעותית. אם היום כשאתם רעבים אתם יכולים לאכול פיתה מלאה שוורמה וציפס, ולקחת עוד חצי מנה – אין כבר אפשרות כזו אחרי הניתוח. אפילו חצי מנה לא תוכלו לאכול.
הכמויות לא משתנות. אבל אם מבחירה אוכלים במבה או גלידה, שעוברים מצוין, תהיה השמנה. זה לא לוקח ממך התמודדות. אין מי שלא מתמודד ולא עושה חושבים, רק אוכל מה שרוצה ולא עולה במשקל. זה לא קיים. היתרון בניתוח הוא העזרה הגדולה. היום אין מה שמגביל אתכם לאכול ארוחה גדולה ביום שישי. לאחר הניתוח אם תאכלי חלה בתחילת הארוחה, נגמרה הארוחה, והיום את יכולה לאכול חלה, דג, עוף וקינוח.
אם תחליטו לשבת 4 שעות, לחכות שיתפנה ולאכול שוב ושוב, ברור שתהיה השמנה. לכן הניתוח לא עומד בפני עצמו, ואם לא עושים שינוי הרגלים וממנפים הניתוח לשינוי זה, עדיף לא לעשות ניתוח. אם אני רוצה את הניתוח שיעזור לי לשבוע מכמות קטנה, ולעשות בחירות בארוחת שישי לאכול דג עם פירה ולא חלה, אז הניתוח מועיל. אם לא רוצים לעשות שינוי, ולעבור ניתוח חבל לעשות ניתוח.
הניתוח גורם לתחושת שובע מכמויות קטנות, יתרון גדול מאוד. גם אם יהיה רעב, זה יהיה בעוצמה קטנה. עוצמת התחושות יורדת בצורה משמעותית.
בגלל שאנו אוכלים עם העיניים, יש לכך תשובה בתמיכה הרגשית לאחר הניתוח. אכילה מהנאה זה מקום שצריך להיות מטופל. יש העושים עבודה זו לפני הניתוח, עובדים על אכילה רגשית עם עו"ס, כדי לבוא מוכנים לניתוח. וגם לאחריו עובדים על המקום הזה, בהחלט.

שאלה: כמה זמן מאושפזים?
פיוטר לנגר: יומיים שלושה, תלוי ביכולת השתייה של האדם. לאחר הניתוח אנו נותנים חופש מחלה שבועיים. יש החוזרים לעבודה כבר למחרת, ויש שיושבים בבית עד חודש. זה תלוי איך מרגישים אחרי הניתוח. ממליצים לשבת בבית כמה שיותר, זה יותר טוב.
הליכה רגילה אפשר לעשות כבר למחרת הניתוח, אם יש כוח. אין בעיה. לגבי הליכה מהירה, זה תלוי איך שותים לאחר הניתוח. אם שותים כוס פלסטיק במשך שעה, אפשר להגיע בקלות לכמות שצריך לשתות, כי לא צריך לשתות בבת אחת. יש שאומרים ששותים כמויות, ולא צריך כמויות, מספיק לשתות כוס פלסטיק במשך שעה, ומגיעים לכמות שתייה תקינה. ואז אפשר לעשות הליכה מהירה, והגוף יגיד אם צריך לשתות יותר.
מומלץ כוס מים במשך שעה.

שאלה: האם זה עוזר נגד מיגרנה?
פיוטר לנגר: כן. יש צרבלום שלא מגלים בבדיקות אך הוא קיים, ולפעמים מגלים בבדיקות, וירידה במשקל היא חלק מהטיפול. יורדת גם הבצקת מכל הגוף. חלק מהמיגרנות זה בצקות.

שאלה: יש אנשים אחרי ניתוח נראים לא טוב בפנים. זה קשור למה שאוכלים או לוקחים?
פיוטר לנגר: בדרך כלל העור בכלל תלוי בכמה שאת שותה. מי ששותה הרבה עורו נראה טוב. אם לא יש שינוי בעור. אצל אלו שאוכלים יותר מידי פחמימות יש יותר בצקות, כי הסוכר נמצא כל הזמן בגוף, דורש מים.
נדב חן: העור אלסטי, בגיל מסוים הוא נהיה פחות אלסטי. כשיורדים במשקל זמן ממושך, העור מתכווץ לאט לאט. אך כשיורדים 30-40 קילו בטווח קצר, העור לא מספיק להתכווץ ויש עודף עור בירכיים, בידיים, בבטן. חלק מהאנשים יש להם עור טוב והם ייראו מצוין. ויש כאלו שעושים תהליך הורדת עודפי העור בניתוח.

שאלה: למה קופות החולים לא מאשרות ניתוחי עור ומקשות? ולמה רוצים דיאטה לפני ניתוח אם אינה מצליחה לאורך זמן? ירדתי 20 קילו. למה אני צריכה להעלות אותם כדי לעשות ניתוח?
נדב חן: משרד הבריאות קבע סף מסוים. אי אפשר לנתח את כולם תמיד, לכן נקבע סף בריאות מסוים. המחלות קיימות בסף ה-BMI  שנקבע.

שאלה: מי שבוחר לעשות את הניתוח מקבל כאן כיסוי מקופ"ח. מבחינת הרופא של אסותא, ששם הוא עושה פרטי, פה הוא מקבל אותו תשלום?
נדב חן: רופא שלא רוצה לנתח בציבורי, לא מגיע לפה. המנותח מקבל אותו מנתח באותו רמה כמו בפרטי. ההבדל הוא במלונאות באשפוז, אולי. רמת הניתוח הבריאותית היא עם אותם רופאים ואותו ניתוח ומכשור.

שאלה לגבי ניתוחים חוזרים –
נדב חן: בודקים כל אחד אם מתאים לניתוח ועושים. עושים ניתוחים חוזרים אחרי טבעת.
פיוטר לנגר: לאחר טבעת לפעמים אי אפשר לעשות שרוול בגלל בקע סרעפתי והרחבת הוושט. אז עושים מעקף קיבה. לפעמים רואים זאת רק בניתוח, יש הפתעה ואי אפשר לעשות שרוול. לפני הניתוח החוזר עושים בדיקת גסטרוסקופיה לראות מה יש בפנים, ומסבירים לאנשים את אפשרויות הניתוח. אחרי טבעת מי שרוצה שרוול מחתימים אותו על שרוול, מוציאים הטבעת, מסתכלים מה המצב בפנים, אם אפשר לעשות שרוול. אם לא, מוציאים את הטבעת ומעירים את החולה, לא עושים ניתוח נוסף. רק מה שסיכמנו לפני הניתוח.
אם הסכים למעקף, אפשר לעשות מעקף באותו הניתוח, אך לא תמיד אפשרי. זה תלוי איפה נמצאת הטבעת ומה מצבה. לפעמים רואים שיש חור בקיבה ואי אפשר לנתח מיד מעקף.
לפני ניתוח חוזר מבקשים את בדיקת הגסטרוסקופיה כדי לדעת איפה נמצאת הטבעת, אם חדרה לקיבה או נמצאת בחוץ. צילום באריום לא מספיק כי לא יודעים אם היא בפנים או בחוץ, רק יודעים שהיא במקום.