תקציר הרצאות בכנס בריאטרי
בביה"ח אסף הרופא, 2009

דברי פתיחה

מרוב דיאטות משמינים…

השלכות בריאותיות של השמנת יתר ודרכים איך לטפל בהשמנה

פתרונות ניתוחיים

פסיכולוגיה להרזיה – כלים להתמודד עם עודף משקל

ניתוחים פלסטיים

חוויות אישיות מהתהליך

‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾

כנס בנושא בריאטריה – דברי פתיחה

מנחה: ד"ר טלי פרידמן – כירורגית פלסטית באסף הרופא

BMI, מדד מסת הגוף, מאפשר להעריך את המטופל הספציפי ולהשוות בין מטופלים שונים שמבנה הגוף שלהם שונה.
עודף משקל נע בין BMI 25 ל-30. השמנת יתר היא מ-30 ומעלה. יש דרגות חומרה שונות בהשמנת יתר.
השמנת יתר חולנית Morbid obesity – BMI 40 ומעלה, או נמוך יותר (35 ומעלה) עם מחלות רקע הנלוות להשמנה. זהו הקריטריון לאישור ניתוחי הרזיה.
השמנת יתר מוגדרת כמגיפה. שכיחותה בארצות הברית לאורך 20 השנים האחרונות היתה 10-15% בשנת 1990, 15-20% בשנת 1998, ו-30% בשנת 2007. יותר מ-10% בתוך עשור! וזאת חוץ מפלח האוכלוסיה הסובל מעודף משקל, שהינו עוד שליש מהאוכלוסיה. כלומר רק שליש מהאוכלוסיה האמריקאית בעלת משקל גוף תקין.
בישראל – 6% סובלים מהשמנת יתר חולנית וזכאים לעבור ניתוח הרזיה. 40% מהאוכלוסיה סובלים מהשמנת יתר כללית, כולל עודף משקל.
מטרת הכנס היא לתרום להעלאת המודעות והיחס לבעיה, הטיפול והמורכבות של התוצאות.

‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾

מרוב דיאטות משמינים…

גב' עדה אזר, דיאטנית קלינית באסף הרופא, מנחת קבוצות

האם מרוב דיאטות משמינים? התשובה, לצערנו, כן.
ברצוני להסביר מדוע כתוצאה מהתהליך שנקרא דיאטות, כולנו משמינים יותר.
משמעות הדברים היא שאם אין לנו האנרגיה להתמיד, אולי מוטב לא להתחיל, כי לפעמים הנזק גדול מהתועלת. מטרתנו היא למצוא את דרך המלך. אם אינכם בשלים לכך, אל תתחילו.

הסיפור מתחיל באותו אחד היושב ליד הטלוויזיה ומזפזף ואוכל. אילו התוצאות משינוי הרגלים היו באות לידי ביטוי מיידי, הכל היה נראה אחרת. אם על כל שוקולד שאכלנו היה מופיע פרונקל בפנים, לא היינו אוכלים אותו. אחת הבעיות היא שהשינויים לוקחים זמן. הקהל הישראלי דומה לאמריקאי בכך שהאוכל חזק מאיתנו.

יש השמנה ויש השמנה הורגת. הבעיה היא ההשמנה הביטנית, וזו ההשמנה ההורגת. היא יכולה לקרות גם לאנשים שהיו רזים רוב חייהם. גם לירידה קלה של 5-10% מכל משקל, שמורידה היקף בטן, יש השפעה חיובית.
מדד ה-BMI אינו מתאים לכל אחד, כי הוא מדד של משקל ששוקל גם את מסת השריר, אשר אצל אנשים העושים ספורט בעצימות גבוהה היא גדולה יותר. המדד הנכון והמשקף יותר סיכון בריאותי הוא היקף מתניים.
מבחינה בריאותית יש קשר יחסי בין ניבוי מחלות לב וסיכון בריאותי לבין היקף הבטן.
כאשר מטופל חדש מגיע למרפאה מודדים לו היקף בטן. גם אם הוא ירד קילו וחצי בלבד אבל ירדו 5 ס"מ בהיקף הבטן יש לזה השפעה גדולה.
נורמת היקף הבטן לגברים היא עד 102 ס"מ, ולנשים עד 88 ס"מ. זהו ממוצע בין סוגי האנשים השונים, שהרי במדינת ישראל יש קיבוץ גלויות של סוגי אוכלוסיות. נורמה זו היא המטרה שאליה שואפים.

הבנו מה זה עודף משקל והשמנת יתר. כבר כשיש עודף משקל, יש סיכון פי 1.5 לפתח בעיות כולסטרול ויתר לחץ דם. סיכונים נוספים של ההשמנה – תדמית גוף ובעיות פסיכולוגיות, הפרעת קשב וריכוז, סכרת מסוג 2 ועוד.
האם זו תורשה? האם רק הרגלי אכילה? אולי חוסר פעילות גופנית? אולי הורמונים, תרופות או גורמים נפשיים? מסתבר שזה לא פשוט כל כך.

יש מי שאומר שהגנטיקה קובעת ומשפיעה – אין ספק שיש השפעה, ומי שרק מריח עוגה ועולה 2 קילו זה קשור לגנטיקה. אבל הרגלי התנהגות של המשפחה אינם גנטיקה. הרגלי אכילה משפחתיים וסביבתיים אינם גנטיקה.
גם אלה שנראים רזים היו יכולים להיות שמנים. אנשים עם ראש שמן מושפעים יותר מאחרים ממגוון המזונות. צורת המזון, מרקם, טעם, ריח וצבע גורם לאנשים עם ראש שמן לאכול יותר. סף הגירוי לאוכל אצלם הוא הרבה יותר נמוך. מצד שני, אנשים שמנים פחות מודעים למה שהם מכניסים לפה. כשהם נדרשים לרשום – הם שוכחים לרשום את כל מה שהם אוכלים.

הרגלי אכילה מגיל צעיר – לפעמים יש האכלת יתר בגיל צעיר וההשמנה במצב זה היא הדרגתית.
בעבר קצב החיים היה רגוע. היום הוא מטורף – צריך לתקתק את הבית והילדים ולהגיע בזמן לעבודה. זו הסיבה שאנו אוכלים מה שנוח ולא מה שכדאי. אוכלים פחות נכון.
בימינו אוכלים מזון מן החי, והחיות שאנו אוכלים בעצמן לא אוכלות מזון בריא. בעולם המערבי האוכל זמין יותר ולא מותאם, כנראה, למערכת העיכול הטבעית של האדם, וזה מחמיר את בעיות ההשמנה בעולם.

ממחר אני בדיאטה – זה המשפט הכי עצוב. קל לדבר על דיאטות, קל להתחיל וקשה להתמיד. הדבר הכי קשה הוא שאנו רוצים את התוצאות עכשיו, ורצוי גם באופן שאפשר להמשיך לאכול הכל… אני מנחה סדנאות שעובדות גם על הראש והחשיבה. הציפיה תמיד היא לרדת מהר (10 קילו ב-10 שבועות…). זה לא עובד כך, תכל'ס, כי אין לנו דיאטה הכי טובה.
הקונוטציה של המילה דיאטה היא לא חיובית. עדיף להיפטר מהמילה הזו. יש המון שיטות להתמודד עם עודף המשקל וכולם מתמודדים.
השיטה העובדת היא הרב-מערכתית. בסופו של דבר אם לא נעבוד על המוח בשינוי הרגלי האכילה, זה לא יעבוד.

מדוע משמינים מדיאטה?
לכולנו יש הוצאה אנרגטית שכל אחד מבזבז בזמן מנוחה – BMR. בזמן שיושבים ומקשיבים להרצאה, כל אחד מבזבז אנרגיה, X קלוריות. אנרגיה זו קובעת מה יהיה קצב הירידה במשקל שלנו. והיא מושפעת מהפעילות הגופנית שלנו.
לספור קלוריות זה נחמד ובסדר, אבל ההרכב קובע, ולא רק הקלוריות. 100 קלוריות שמגיעות משומן אינן 100 קלוריות שמגיעות מפחמימה. זה עובד אחרת בגוף, וחשוב להבנת התפיסה של איך להרכיב את תפריט האכילה.

לכל אחד יש בגוף תאי שומן. לתא שומן יש 2 יכולות. זה דומה לבלון שמתחיל לקבל קיבולת. אם התחלנו לאכול הרבה, תא השומן מתחיל להתמלא, כמו בלון, עד שהוא "מתפוצץ". יש גבול ליכולת הקיבולת שלו. עקב כך נוצרים תאי שומן חדשים.
תא שומן, מיום שנוצר לא ייעלם. כלומר בכל דיאטה נוספת צריך להתמודד עם יותר תאי שומן.
לכן בדיאטה אין "מבצעים" חד פעמיים, כי זה לא עובד, מזה רק משמינים. צריך להיכנס לדרך הזו באופן קבוע, כאורח חיים.
ירידה במשקל מתקנת את רוב השיבוש המטבולי.

אנו אוכלים כשאנו עצבניים, עייפים ואפילו כשאנו צמאים. אוכל מרגיע, יכול לעורר, מפיג שעמום והוא צורה של קשר בין אנשים.
הרמב"ם ממליץ: לאכול כשרעבים ולהפסיק לאכול לפני ששבעים. כלומר להתרגל לא להתפוצץ.

חשוב שכל אחד יבחר את פירמידת המזון המתאימה לו אישית, למטרת פיתוח מיומנות לשינוי התנהגות אכילה וירידה במשקל. הצבת מטרות ריאליות, התאמת ציפיות למציאות, לאט אבל בטוח – וזה עובד.
כשיש שילוב של שינוי אורח חיים עם טיפול התנהגותי, רואים את השינוי במהלך זמן של שנה וחצי. אחת הטכניקות לטיפול היא קבוצה. יש לה כוח תומך, השפעה, אמפתיה של חברי הקבוצה – וזה נותן עזרה בהתמודדות עם ההרגלים.

שאלה: אני אחרי השמנה חולנית ופיתחתי הרבה תאי שומן. האם זה אומר שאני צריכה להיערך שונה מאדם אחר?
תשובה: התשובה היא כן. אנשים שהיתה להם השמנה גדולה, מספר תאי השומן בגופם לא השתנה גם כאשר רזו. כלומר צריכים כל הזמן להיות עם היד על הדופק. יש משמעות להרכב המזון. אחוז השומן צריך להיות פחות, כדי שיהיה פחות איתות לתאי השומן. יש לך יותר פוטנציאל להשמין מאשר למישהו שיש לו רבע מתאי השומן שיש לך.

שאלה: שמעתי שתאי השומן גדלים עד גיל שנתיים ומאז הגוף לא בונה תאים חדשים. האם זה נכון?
תשובה: יש 4 מצבים בהם תהיה גדילה מספרית של תאי שומן בלי קשר לאוכל.
1. בשנתיים הראשונות, כי התינוק עובר ממצב של תינוק לאיש.
2. בסוף הסמסטר הראשון של ההריון (השמנה של האם משפיעה על תאי השומן של התינוק).
3. גיל ההתבגרות.
4. הריון. כלומר לגברים יש 3 מצבים.
המצב הנוסף זה השמנה, וזה קשור לאכילת יתר – כשתא שומן מכיל מעבר למה שהוא יכול יש איתות וגדילה מספרית של תאי שומן, ואין ירידה אחורה.

שאלה: שומן נמצא רק מתחת לעור? היכן הוא מרוכז?
תשובה: השומן נמצא בכל הגוף. זה עניין גנטי היכן נמצאים התאים – האם יותר תוך בטני, סביב המעיים, סביב הלב. אנשים עם מבנה גוף תפוחי יש להם נטיה גנטית לצבור תאי שומן בתוך הבטן מתחת לשרירים. פלסטיקאים לא יכולים לפנות את השומן הזה.

‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾

השלכות בריאותיות של השמנת יתר
ודרכים איך לטפל בהשמנה

ד"ר אנדריאקס בוקס (המכון לסוכרת)

הגדרה של השמנת יתר היא יחסית. נניח שיש פה 3 שחקני כדורסל עם משקל גוף לא קטן – 150, 115, 100 ק"ג. אלא שהם מאוד גבוהים, מעל 2 מטר, ועל מנת לייחס את המשקל לגובה של הגוף מחשבים BMI. ואז מסתבר שזה השוקל 100 ק"ג הוא רזה, במשקל תקין, BMI24.
ה-BMI – Body mass index הומצא ע"י הסטטיסטיקאי הבלגי אדולף קוולטט, ורעיון זה אומץ ע"י חברות הביטוח. השמנת יתר מתחילה מעל 30 BMI, והשמנה חולנית היא מעל 35.

עם זאת, חשוב יותר איך האדם מובנה – האם יש לו הרבה שרירים מפוזרים או הפיזור של מסת הגוף היא כמו אגס. לכן BMI בלבד אינו קובע.
היקף מותני יש לו חשיבות רבה מאוד, כי התופעה של אי ספיקת לב עולה בהרבה מאוד כאשר ההיקף המותני גבוה. גם אם ה-BMI מתחת ל-25 עדיין ההיקף המותני הוא זה שמגביר את הסיכון לחלות באי ספיקת לב.

איפה כל השומן המסוכן, שגורם לצרות? בבדיקת MRI אנו רואים שהשומן מתפזר מתחת לעור, אבל נמצא גם מפוזר במערכת העיכול. בתמונה של אדם שאינו סובל מעודף משקל יש הרבה פחות שומן מתחת לעור וכמעט שאין שומן במעיים.

מדוע רקמת השומן בעייתית?
זה לא רק שבעל עודף משקל של 20 קילו צריך לסחוב אותם בעלייה במדרגות, אלא מסתבר שרקמת השומן פעילה באופן מזיק. היא מפרישה הורמונים שגורמים להרבה מחלות. יש כל מיני חומרים שגורמים לכך שהגוף לא מגיב טוב לייצור אינסולין. אם הלבלב לא יכול להשפיע על עיכול הסוכר בדם, נוצר מצב של סוכרת. רקמת השומן מפרישה הורמונים שגורמים לתנגודת יתר לאינסולין.
יש חומרים שמופרשים מרקמת השומן, שמשפיעים על תוכן עורקי הדם ונוצרים קרישים. יש חומר שגורם לעלייה בלחץ דם ומופרש מרקמת השומן. וכן יש חומר שמגן בפני מחלות, Adiponectin, שמופרש גם הוא מרקמת השומן, אך מופרש פחות בחולים בהשמנת יתר.
לכן הבעיה אינה רק איפה השומן נמצא, אלא שהוא גורם להפרשת חומרים שגורמים לתחלואה.

מחלות כתוצאה מהשמנת יתר:
אי ספיקת לב – הלב חלש ולא יכול לספק מה שהוא צריך.
יש השפעה ישירה על כמות השומנים בדם – שהם גורמי סיכון לפתח מחלות כלי דם בלב, במוח וברגליים.
סכרת, לחץ דם, מחלת לב כלילי, דום נשימה לילי – אנשים לא ישנים טוב בלילה ונרדמים במשך היום וזה גורם לעליה בלחץ הדם.
השומן הבטני הוא המזיק. כאשר הוא עולה הוא מחמיר בכל BMI את המצב הבריאותי. היחס בין היקף מותני ובין BMI לסוכרת וללחץ דם גבוה, הוא יחס של עלייה ישירה.

האם יש מה לעשות?
כשמשווים שתי קבוצות של סובלים מעודף משקל – אחת מבצעת פעילות גופנית והשנייה לא – רואים שבהחלט המשקל מושפע לטובה, וגם לחץ דם, היקף מותני – הכל משתפר.
לא צריך דווקא לרוץ מרתון אבל פעילות גופנית חשובה.

לא הכל גנטיקה. קהילות התימנים והאתיופים הלכו ברגל, וכשהיו מגיעים למקום מוגדר שכבר לא חייב נדודים – הם עלו במשקל. שינוי גיאוגרפי עם שינוי בתפיסת החיים גורם לפיתוח סכרת ולעלייה במשקל.
בשינוי אורח החיים ללא התערבות ניתוחית – כשליש מהאוכלוסיה יכול להגיע להישגים יפים עם יכולת לשמור עליהם לטווח הארוך.
אופציות נוספות – תרופות, ניתוחים.

טיפול לא ניתוחי בעודף משקל:
כשעוקבים אחר קבוצות שנטלו תרופות לירידה במשקל, רואים שהם ירדו מספר קילוגרמים. ואילו בקבוצות שביצעו שינוי אורח חיים בלבד – רואים יותר הורדה במשקל. וכמובן, השילוב של שתי הדרכים גרם לירידה גדולה הרבה יותר.
גם מי שמבצע ניתוח מוכרח לשלב שינוי באורח החיים. לכן הגישה היא להכשיר את החולה לכל טיפול על מנת להגיע לשילוב הטוב המשיג ירידה ניכרת ויפה במשקל, משמעותית מבחינה בריאותית.
יש אנשים שלמרות הכל לא מספיק להם 12 קילו ירידה במשקל. היו ויש ויהיו תרופות להורדת משקל, ויש להן תופעות לוואי וסיכונים. זה לא כמו בפעילות גופנית ותזונה נכונה.

מה נחשבת ירידה מוצלחת במשקל?
לא כ"כ חשוב המספר, אלא הקצב האיטי והמתמיד.
10% של המשקל תוך שנה, באופן שהירידה נמשכת גם אח"כ, היא המומלצת. ההתייחסות להמשכיות הרבה יותר חשובה מאשר הישג הירידה.
כישלון – כאשר תוך חודש וחצי לא מצליחים לרדת יותר מקילו עד קילו וחצי.
כאשר מתחילים לתמוך ע"י תרופות בירידה במשקל, צריך לדעת שיש יעד, ואם הוא לא מושג אז צריך לבחור דרך אחרת.

מדוע חשוב לרדת במשקל?
5-15% ירידה במשקל מורידה באופן משמעותי את התחלואה הקשורה בעודף המשקל.

כמה מילים על ההצלחה הניתוחית:
אנו מדברים על חולים עם עודף משקל ניכר. 10% ירידה במשקל אינה מספקת להם כדי למנוע את הסיכון הבריאותי. לטווח ארוך יש ניתוחים שגורמים לירידה משמעותית. הירידה במשקל גורמת לחולים כאלה לירידה במחלות.
אמנם היינו מעוניינים לייצר קבוצה של דוגמנים ודוגמניות כדי להצליח בתחרויות היופי בעולם, אבל מעניין אותנו גם לשמור על בריאות בעולם. לניתוחים הבריאטריים יש הצלחה עצומה במניעת התקפי לב ותמותה.
לכן נקבעו הקריטריונים לניתוחים בריאטריים עפ"י BMI בכפוף לקיומן של מחלות נלוות (סוכרת, יתר לחץ דם, מחלת לב).

‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾

פתרונות ניתוחיים

ד"ר צבי הלפרן, מומחה לכירורגיה בריאטרית

ניתוח הוא אמצעי נוסף שבא לטפל בנושא השמנת היתר. זה לא פיתרון, אלא אמצעי נוסף.
השמנה קלינית הוכרה ע"י ארגון הבריאות העולמי כמחלה כרונית. וצריך לטפל בה.
הסטטיסטיקות בארץ – 3% מהגברים ו-9% מהנשים סובלים מ-BMI של יותר מ-35. זה אומר ש-180,000 איש סובלים מהשמנה קלינית. חלקם הגדול ניסו כל מיני שיטות של דיאטה ותרופות ושילוב הדברים, וחוו יו-יו של עלייה וירידה במשקל, עם עלייה מצטברת בסופו של דבר.

האינדיקציות לניתוח – BMI35 + סכרת, לחץ דם וגבה ומחלות נלוות. או BMI40 לבריאים.
חברות הביטוח מצאו שמספרים אלו הם המינימום כדי להיכנס לניתוח. כי ניתוח אינו הוקוס פוקוס, יש סיבוכים.
משרד הבריאות הכניס את הניתוחים הבריאטריים לסל הבריאות.

למה נכנסה לטיפול בהשמנה כירורגיה, שהיא אמצעי אגרסיבי?
בדקו במחקר של 4 שנים, קבוצה גדולה של אנשים שמנים שטופלו בתרופות, דיאטות, שינוי התנהגותי ופעילות גופנית. 30% נשרו, והשאר השילו בממוצע 1.4 ק"ג לאורך כל 4 השנים. כלומר אחוז הכישלון הוא כמעט 100%.
כירורגיה היא אמצעי משמעותי, דרסטי, להוריד את המשקל. כל מי שבא לשמוע חוות דעת, עבר כבר את כל סוגי הדיאטות עם תרופות ודיאטניות, ולא מצא פיתרון.

הפרוצדורות הכירורגיות השתנו ב-20 השנים האחרונות באופן דרסטי. לאורך כל התקופה הושקע הרבה מחקר בנושא השיטות ובוחנים אותן כל הזמן. לכן השיטות משתנות כל הזמן, ומשתנים עקרונות הניתוחים.
במקביל להבנת מנגנוני הניתוחים, נעשה גם שינוי בצורת הניתוח, והיום ניתן לעשות אותם באופן לפרוסקופי, בזכות ההתפתחות הטכנולוגית בעשור האחרון. כך שיש הרבה מאוד מחקר כירורגי, מעבר למחקר המטאבולי. בשיטה הלפרוסקופית יש תוצאות הרבה יותר טובות מבחינה אסטתית מאשר חתך לאורך הבטן, וגם ההחלמה השתפרה והסיבוכים קטנו.

יש התמקצעות של כירורגים רק בנושא הבריאטריה. ההתמקצעות מביאה לניתוחים מוצלחים וקלים יותר, ולמחקר שמנסה לשפר ולהגיע לאמצעים הטובים ביותר. הכנסת הניתוחים לסל הבריאות הורידה את רמת המחירים.
חשוב לדעת שטיפול כירורגי בלבד אינו עובד, ולכן עולה חשיבות הטיפול הרב-תחומי.
לכל מי שבא לעשות ניתוח חשוב להבין שאין הוקוס פוקוס. ניתוח הוא כ-20% מהפרוצדורה כדי להוריד במשקל, ו-80% זה האדם עצמו, הסביבה והתמיכה שהוא מקבל.

סוגי הניתוחים – העקרונות המובילים בכל סוגי הניתוחים:

1. ניתוח רסטריקטיבי – שיגביל מבחינת כמות האוכל שאנו יכולים לאכול.
הניתוח מכתיב לפציינט דיאטה מסוימת שאיתה הוא ירד במשקל וישמור על אורח חיים סביר ותקין. אם הוא יחרוג מהכמות ומסוגי האוכל איכות החיים שלו תרד, הוא יסבול מהקאות. זה ניתוח שמגביל את הפציינט באכילה.
2. ניתוחים שגורמים לתת ספיגה – מורידים את שטח הספיגה של מערכת העיכול, ואנשים יכולים לאכול כמות גדולה, אבל רק 50% מהאוכל ייספג וייכנס למחזור הדם.
3. ניתוחים שמשלבים רסטריקציה עם תת ספיגה.
ככל שעולים מדרגה בעקרונות אלו, הניתוחים נהיים מסובכים יותר ויש להם יותר תופעות לוואי.

מהי הצלחה בניתוח?
לא מצפים שאדם שמן עם BMI40 ויותר, יהפוך להיות דוגמנית. מסתפקים בירידה של 50% מעודף המשקל. זה הצלחה של הניתוח!
כמובן, לאורך זמן, הרבה תלוי במעקב ובתמיכה הסביבתית.
מעבר לעקרונות הניתוחים, במסגרת מחקרים שונים שנעשו, יש נושא האנדוקרינולוגיה של מערכת העיכול – כל מיני הורמונים שמופרשים, ואנו מנסים לשנותם בסוגי הניתוחים השונים. זה מדד נוסף – שינויים הורמונליים במערכת העיכול.

סוגי הניתוחים – פרוצדורות

יש בעולם וגם בארץ 4 פרוצדורות שולטות נכון להיום (בלי להיכנס להיסטוריה):

1. טבעת מתכווננת – מולבשת בניתוח על מעבר וושט קיבה. בעלת מבנה מאוד מיוחד, מחוברת עם צינורית למשאבה המונחת מתחת לעור עם נגישות לטיפול ידני, בעזרתה מכוונים את קוטר המעבר לאוכל.
זה הניתוח הקל והפשוט ביותר, עם תוצאות טובות לאורך זמן. נותן תחושת מלאות ומגביל מבחינת כמות האוכל. כמו משפך עם זרבובית מאוד דקה, כאשר קצב מעבר האוכל תלוי בקוטר, הניתן לשליטה.
זו השיטה הפופולרית בארץ. גם באירופה זו השיטה השלטת. בארה"ב המצב שונה, מסיבות בירוקרטיות.

2. מעקף קיבה – השיטה נהוגה בארץ ובארה"ב. מתבצעת הפרדה מלאה בין הוושט לקיבה, עם השארת כיס קטן מאוד של קיבה, וניתוק יתר הקיבה. ואז עושים מעקף ומחברים את המעי הדק ישירות לכיס הקטן של הקיבה. האוכל מגיע מהוושט לכיס קטן מאוד של קיבה ועובר ישירות למעי הדק.
משיגים מידה של רסטריקציה (הגבלה של כמות האוכל, כי אין קיבה. קיבה נורמלית עשויה להכיל ליטר וחצי, ואילו הכיס מכיל 20CC). האוכל עובר ישירות למעי הדק, כאשר מקצרים את החלק הפונקציונלי של המעי. מיצי הקיבה, הלבלב והכבד מגיעים בשלב מאוחר יותר, כך שהחלק הפוקנציונלי הוא רק החלק הסופי של המעי הדק.
מצד אחד ניתוח רסטריקטיבי, מצד שני גורם למעבר מהיר של אוכל למעי הדק, שגורם לתופעות לוואי כמו תסמונת ההצפה ותופעות פיזיולוגיות לא תקינות כמו ירידות סוכר. גורם לתת ספיגה כי אפשר לשלוט על המעי הדק הפונקציונלי המכיל גם אוכל וגם מיצי קיבה.
הניתוח הזה הרבה יותר מורכב. כל מורכבות בכירורגיה עלולה לגרום לסיבוכים.
הבעיה היא שקטע הקיבה נשאר בחלל הבטן בלי פתח חיצוני. לפעמים אדם יש לו כיב (אולקוס) או גידול בקיבה, ואין לנו אפשרות לבדוק את זה, כי אין נגישות מבחוץ לקיבה.
בעיה שגורמת לסיבוכים – יש הרבה השקות, חיבורים בין קטעים של מעי. האוכל לא עובר דרך הקיבה וזה מהווה בעיה של ספיגה של חומרים ספציפיים כמו ברזל ועוד. ככל שהניתוח יותר מורכב יש צפי ליותר ויותר בעיות.

3. שרוול – השיטה החדשה שכולם התלהבו ממנה, נכנסה לפני כ-8 שנים. פשוט כריתה אורכית של כ-80% מהקיבה. מחלקים את הקיבה ל-2 חלקים, את הקטע של 80% כורתים ומוציאים החוצה, ונשאר שרוול אורכי של הקיבה. הניתוח מבוסס על הקטנת הקיבה (רק 20% מהקיבה), ולכן יש מידה מסוימת של עיקרון הרסטריקציה.
פה נכנס המחקר של נושא ההורמונים כמו גרלין, הורמונים המגורים ע"י כך שהקיבה מתנפחת עם אוכל. יש הפרשה של מערך שלם של הורמונים המשפיעים על המוח והוא מרגיש שובע ורצון להפסיק לאכול.
זה ניתוח חדש – בארץ הוא מתבצע כ-3 שנים. היום מתחילים לראות שזה לא בדיוק פיתרון טוב, יש הרבה מאוד סיבוכים יחסית לניתוחים האחרים. באירופה, שם התלהבו מאוד מהשרוול בהתחלה, התברר בעקבות מעקב ובדיקה של התוצאות, שאחרי שנתיים מתחילה להיות חוסר יעילות של השיטה באחוז יחסית גבוה מאוד, ואז עוברים לשיטה הבאה – שהיא ניתוח הרבה יותר מורכב.
איך נוצר השרוול? למעשה הוא נולד מתצפית שנעשתה בניתוחים בארה"ב, שם השמנת היתר החולנית קיצונית עם BMI60 ויותר, ולכן חילקו את הניתוחים ל-2 שלבים, קודם ניתוח קטן ואח"כ המשך. שרוול הוא הניתוח הראשון. ואז ראו שהאנשים ירדו במשקל, ולכן החליטו לא להמשיך הלאה. אבל אחרי שנתיים יש אחוז גבוה של כישלון מלבד הסיבוכים הניתוחיים ואחוזי התמותה.

4. מעקף תריסריון – פה יש השרוול שהקטין את הקיבה, יחד עם קיצור קטע פונקציונלי של המעי הדק. שילוב של רסטריקציה עם ניתוח מטבולי (שינויים הורמונליים). קטע המעי הפונקציונלי היחיד קצר מאוד, ואפשר לשלוט עליו, ומחליטים מה יהיה אורכו בהתאם ל-BMI. צריך להבין את מורכבות הנושא והסיבוכים.
ישנה גם טכניקה קצת שונה – כריתת הקיבה רוחבית וקיצור המעי הפונקציונלי.
ככל שהניתוח יותר מורכב הסיבוכים יותר מורכבים והתמותה הולכת וגדלה.

התחלנו בניתוחים בריאטריים בשנת 1980 באסף הרופא. עד היום בוצעו 3000 ניתוחים. היום אנו עושים רק ניתוחי טבעת ולא שאר הניתוחים, כי הם לא מתאימים לממוצע ה-BMI בארץ שהוא בד"כ 40. לכן הסיבוכים נמוכים. במהלך כל השנים היו אצלנו רק 2 מקרים של תמותה. אחד תוך כדי ניתוח בגלל בעיות אחרות, והשני מוות חודש לאחר הניתוח, בגלל תסחיף ריאתי מאוחר. נצפתה ירידה של 80% מהמשקל העודף של המנותחים, לאורך זמן.
יש טיפול ע"י צוות רב תחומי עם דיאטניות ופסיכולוגיות. עדיין לא הקפנו את קצה היכולת מבחינת הניתוחים הכירורגיים, ואנו מחפשים שיטות יעילות המשלבות את כל התחומים ביחד.

אין הוקוס פוקוס. למרות שעוברים ניתוח ומסכנים את החיים, צריך שילוב של כל הדברים ביחד – גם כירורגיה, גם דיאטה וגם טיפול נפשי.

‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾

פסיכולוגיה להרזיה –
כלים להתמודד עם עודף משקל

ד"ר ציפי העצני, פסיכולוגית קלינית, מחברת הספר "לשקול מחדש"

זה הנושא שאני הכי אוהבת לדבר עליו – שימוש בפסיכולוגיה לצורך שינוי הרגלים, תרומת הפסיכולוגיה לכל המערך הזה. הרצאה זו משלימה כל מה ששמענו ולא סותרת.

שמענו כל מיני הגדרות רפואיות להשמנת יתר, ואני רוצה להציע הגדרה מהיבט פסיכולוגי התנהגותי: השמנת יתר היא מצב התנהגותי כרוני, שבו אדם מכניס לגופו יותר אנרגיה ממה שהוא שורף בפעולותיו.
דיברנו על נזקי השמנה וידוע שהתופעה מחמירה.

השאלה – למה זה קורה?
למה כל כך הרבה אנשים סובלים מעודף משקל? ולמה אנשים שהתאמצו כל כך לרדת, עולים במשקל?
ידברו על גנטיקה, ונושאים סביבתיים, דוח מבקר המדינה התייחס לנושא ב-2008 ודיבר על חוסר שיתוף פעולה בין הגורמים המקצועיים (וזה אחד מהיתרונות של מרכזים המשלבים את השירותים השונים בתוך אותה מסגרת).

10 צעדים לתזונה נכונה (מאתר משרד הבריאות) –
האם אתם מודעים אליהם?
1. התחילו את היום בארוחה.
2. אכלו באופן מסודר.
3. גוונו את התפריט שלכם.
4. הרבו בשתיית מים.
5. אכלו בכל יום דגנים מלאים, ירקות ופירות.
6. בחרו במזונות דלים בשומן ובשומן רווי.
7. הימנעו ככל האפשר מטיגון.
8. בחרו מזונות המכילים מעט מלח ונתרן.
9. המעיטו בצריכת ממתקים.
10. הקטינו את גודל המנות בצלחת.

מי לא מודע לכל הכללים הללו? אז למה כל כך קשה להילחם בהשמנה אם יש ידע?
כי הכוח הוא ביכולת ליישם את הידע. אנשים יודעים ומבינים, אבל לא מצליחים לתרגם הידע לצעדים אפקטיביים.

היה מחקר ב-2005 שהשווה בין 4 דיאטות פופולריות ומצא שלא היה הבדל בהישגים בכל אחת מהשיטות, ומה שגרם להצלחה היה התמדה בשיטה כלשהי.

אז יש ידע תיאורטי, שאפשר לקבל מספר או הרצאה. יש ידע של מודעות עצמית (מה קורה לי, למה אני זולל עכשיו), ולעומתם יש ידע של שינוי הרגל. הרבה מודעים שהם עושים דבר שלא טוב להם, והם אומללים כי אינם מצליחים לעבור לשינוי ההרגל.

איך עוזרים לאנשים לשנות הרגלים?
אנשים יודעים שצריך לשנות את הראש. אבל איך לשנות את הראש? מה זאת אומרת לשנות את הראש?
אנשים יוצאים מהתוכניות של שינוי הרגלים, עם תחושה שמשהו לא בסדר איתם. צריך מוטיבציה ומחויבות לשינוי. אדם שיצליח לשנות, הוא אדם שרוצה להילחם בהשמנה ומוכן לעבוד קשה בשביל זה. אז רבים מגיעים עם מוטיבציה וכוח רצון, אבל חסרים כלים, מיומנויות. איך עוזרים לי ב-2 בלילה להימנע מלטרוף. איך להיפטר מתחביב האכילה התעסוקתית? איך להתמודד עם תסכול? איך לדבר עם עצמי בצורה שתקדם אותי? אנשים יכולים לדבר כמו תוכי מה שלמדו, אבל להמשיך לשנוא את עצמם.

חוויות של יעילות עצמית – האמונה שאני מסוגל. מסתבר, שאף אחד לא מגיע לטיפול עם אמונה שהוא מסוגל. גם בחוג של חשיבה חיובית שבו אומרים לכם "תגידו לעצמכם שאתם מסוגלים" – אם אין לכם חוויה של מסוגלות, זה לא מועיל. נחוצה חוויה של מסוגלות.
אז כל העצות של "תארגנו את האוכל", "תתחילו במשהו" – הן נכונות, רק שלא פשוט ליישם את זה.

כל מי שיושב פה בחדר, שיחזור אחורה לחוויות ילדות, שבהן הכריחו אותו לעשות משהו שהוא לא רצה. מה הרגשת באותו רגע? כפייה. מה הרגשת כשכפו עליך? כעס, התנגדות, תסכול, חרדה. לכל אחד יש מסלול רגשות משלו ואין גבול לרגשות שאפשר להרגיש.
הבעיה והקושי בטיפול בהשמנה נובעים מהלמידות המוקדמות שלנו.
החוויה האישית שלי: 2 הורי שמנים, ואני היחידה מבין שלושת ילדיהם, שרכשה את הגנטיקה של נטייה להשמנה. תמיד היו מעודדים את אחי לאכול עוד, ולי אומרים שאכלתי מספיק… אז בחוויה שלי אומרים לי שאני לא צריכה לאכול, בניגוד לאחרים, וזו למידה שמזהמת את יכולתי לשפר את איכות חיי.
הרבה פעמים אנו עושים קישור מהחוויות של ההשפלה, החרדה, חרדת הכישלון – לכיוון העבודה הקשה שנדרשת מאיתנו כדי לרדת במשקל. ל-50% מהסובלים בהשמנה יש הבעיות הללו.

הנשק הסודי הוא אהבה וקבלה עצמית. שינוי ארוך טווח שנובע משנאה עצמית – לא קיים.
מחוייבות לשינוי היא שיכולה לגרום לנו להחזיק מעמד במשך הזמן – בשימוש נכון בפסיכולוגיה, בכלים שלנו.

צריך להבין איך המוח בנוי:
יש המוח הזוחל – החלקים שנועדו להשאיר אותנו בחיים, נשימה, דופק, פעילות הלב. במוח הזה אין למידה אלא חזרה.
יש המוח הרגשי, היונק. הוא קצת יותר מפותח, אחראי על רגשות, אינסטינקטים, אכילה, תוקפנות, התנהגות מינית. מאפיין אותו שהוא חושב במונחים של תינוק. זה החלק שחושב במונחים של נעים לי / לא נעים לי, טוב לי / לא טוב לי. גם כשמכירים בן אדם יש אינסטינקט של הימשכות או רתיעה ממנו.
ויש החלק החושב, ה-Neo cortex – שהוא הדיאטנית שסופרת לנו את הקלוריות.
בעבר חשבו שככל שהמוח עולה, כך הוא חזק יותר, כלומר שאפשר להשתלט על החלק הרגשי דרך המוח החושב.

כולנו מכירים את החוויה שאנו יודעים שמשהו לא טוב לנו, אבל אנו עושים אותו. זה מצב שהמוח הרגשי משתלט וכופה על ה-Neo cortex התנהגות. זה שימוש לא נכון בפסיכולוגיה. כי לא נצליח לעשות שינוי אם יש רגש שלילי כלפי השינוי – כפיה, אי רצון לעשות.
אדם לא ייגש לעבודה הקשה של ירידה במשקל בלי שהוא יאמין שזה אפשרי ויש תקוה, ובלי שירגיש שכדאי לו. כי אלו מונחי החשיבה של המוח הרגשי. כל השיטות לא אפקטיביות עד שנפתחים רגשית לשינוי. וכל אחד יכול לעבור תהליך זה בצורה אחרת.

בקבוצות בבי"ח "ביקור חולים" היתה לי מטופלת שלא היתה בשלה לשינוי, אבל היה לי חשוב לקבל אותה. היא באה במשך שנה, ובסופה נרשמה פעם שנייה לתוכנית. בשנה השניה היא אמרה שהיא לא מבינה איפה היתה בשנה שעברה. היא היתה יוצאת, בוכה, ואוכלת. עכשיו היא אחרי ניתוח, והיא הכוכבת של השנה השניה.
כלומר אדם צריך לעבור הבשלה לשינוי. הטעות שלנו ושל בעלי המקצוע היא שדוחפים אותנו בטרם עת.

אחד מהקשיים שלנו כשאנו רוצים לטפל בנושא אכילה רגשית, שאנו מבלבלים בין משהו שהוא אי נוחות, שצריך ללמוד לשאת, לבין בעיה שצריך לפתור, לבין אסון שצריך לשרוד.
דוגמא: אי נוחות – אני רואה את זה אצל אנשי מקצוע בכירים, שטובים בהתמודדות עם משברים שאחרים מתפרקים מהם, אבל הם מתפרקים מאיחור של הסנדוויץ בחצי שעה… הבלבול הזה הוא מקום שהמוח הרגשי לא נעזר, ואנו נכנסים לפאניקה.
לדוגמא – האם בדידות זו אי נוחות, בעיה שיש לפתור או אסון? זה תלוי באדם. אם אנו משתמשים בכל המוחות, אז יש זמנים שהבדידות נחווית כאסון, אבל בפועל זו בעיה שאפשר לפתור. ואילו תחושת בדידות זמנית ב-2 לפנות בוקר היא אי נוחות שצריך להתמודד איתה.

הלמידה שמתרחשת כשאנו משהים את התגובה ולא מגיבים מיד לדחף ברגע שהוא עולה – היא שהגל הזה יחלוף עם הזמן. גל של שמחה, של בדידות, של כעס, של תאוות אוכל. זה חולף. יש תקופות שאפילו שוכחים לאכול…

הישנות –
זו בעיה שמציקה גם לאנשים שעוברים ניתוחים. יש שיטות שההישנות חזקה בהן יותר, ויש שיטות שהיא פחות חזקה. גם אדם שיעשה ניתוח לקיצור קיבה צריך להיות מודע שזו סכנה שאורבת לו. שינוי אורח חיים לא מקצר את הקיבה, וקיצור קיבה לא משנה את אורח החיים.

שלב ראשון – פסיביות והימנעות. האדם לא מאמין שיש תקווה. לא רוצה לשמוע. תוקף את מי שמציק לו. החווייה הפנימית שלו היא שזה קשה מידי.
שלב שני – הכי קשה – מחשבה של "אולי זה שווה את המאמץ", רכישת הרגלים חדשים. צריך לעקוף את כל ההרגלים של המוח. אז אם נותנים משמעות למאמץ, זה שלב שעוזר לנו לרכוש הרגלים חדשים וזה שלב מרגש עם הרבה למידה.
שלב שלישי – חיזוק והפנמת ההרגל, ואז זה נהיה קל יותר.
שלב רביעי – ביטחון עצמי וידיעה שאני מסוגל.

זה מתרחש בתהליך מחזורי ולא ליניארי. התקווה היא שכשלומדים כלים למניעת הישנות, לומדים לקצר את הזמנים ולהתאושש מהר יותר, שזו גם מיומנות חשובה בשינוי לצורך ירידה במשקל.

צריך סבלנות לתהליך הלמידה. למי שסובל משנאה עצמית אין סבלנות לתהליך הלמידה. אבל רק גדילה איטית והדרגתית מאפשרת עמידות בתנאים משתנים.
מי זה מתושלח? מתושלח הוא העץ העתיק ביותר בקליפורניה, בן 5000 שנה. מה שמאפיין אותו, זה שהוא מצליח לשרוד הרבה מצבי מזג אוויר. סודו הוא שכל שנה הוא מוסיף 4 סנטים לגזע שלו, וזה יוצר גזע חזק ודחוס שעוזר לו לעבור את משברי הזמן.
כי שינוי עמיד דורש בניית גזע חזק, הבנה שהתהליך ייקח זמן, והסתפקות ב-4 סנט בכל תקופה.

‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾

ניתוחים פלסטיים

ד"ר טלי פרידמן – כירורגית פלסטית באסף הרופא

השתלמתי במשך שנתים במרכז הגדול ביותר בארה"ב לכירורגיה פלסטית לאחר ירידה במשקל.
בארה"ב קיימת עלייה משמעותית מדי שנה בכמות הניתוחים להרזיה. באופן די דומה קיימת גם עלייה בצריכה של ניתוחי כירורגיה פלסטית, כי יש הרבה יותר אנשים שמצליחים לרדת ירידה ניכרת במשקל.
ניתוחים להרזיה משנים את החיים למטופלים הללו. גם לניתוחים לעיצוב הגוף יש אפקט דומה של שינוי החיים.

כתוצאה מירידה במשקל נוצרת בעיה חדשה. בתמונות נראות נשים שכל אחת פיתחה עיוותים ובעיות דומות של רפיון עור. נפח רקמת השומן יורד, העור מתכווץ באופן חלקי והשאר צונח. שדיים צנוחים וריקים, חסרי נפח, עם מעטפת עור גדולה, עודפי עור בזרועות, בשיפולי הבטן – גם בציר האורך וגם בציר הרוחב. עודפי עור בירך הפנימית, הצידית.
יש עלייה במגמה של ניתוחים אסתטיים – בניתוחי הסרת עודפי העור, קצב העלייה בעשור האחרון הרקיע שחקים, בעיקר הרמת פלג גוף תחתון, וגם ניתוח זרועות.
תפקידי במערכה זו של עיצוב אדם שירד במשקל, הוא של אשת המקצוע שצריכה לחשוף את האני הרזה מאחורי מעטפות השומן, וזה מה שאתם מרגישים.

מטופלים רבים באים בבקשה לשנות את כל הגוף, עכשיו ומהר וללא סיבוכים. כדי להיות ריאליים, צריך לדעת שמדובר במספר שלבים – שניים או שלושה.
בשלב ראשון מרכז הגוף – בטן, ירך צידית ועכוז. אפשר להוסיף זרועות ולפעמים גם שדיים.
דוגמה של מתיחת בטן: מהדקים שרירים, מסירים עודפי עור ומעצבים את השומן (משלבים שאיבות שומן בפרוצדורה זו). זו אשה שירדה 70 קילו, עיצבנו לה את הבטן. חתך אנכי – זו צורה רווחת בארה"ב במתיחות הבטן, כי היא מטפלת היטב בעודפי העור במותן. בארץ יש רתיעה של המטופלים לצלקות.
שילוב ניתוח שדיים ובטן מאוד אפקטיבי ומומלץ. אין עלייה בשיעור הסיבוכים כתוצאה מצירוף ניתוחים זה.
דוגמה למתיחת פלג גוף תחתון: זו מטופלת שעברה מתיחת בטן היקפית, עיצוב העכוז והרמת שדיים בשלב אחד. התוצאה לא מושלמת וצפויה לעבור שינויים נוספים.
היום מעצבים ומשתמשים ברקמה עודפת כדי ליצור קימורים. מטופלים רבים לאחר ירידה ניכרת במשקל מאבדים את הנפח של העכוז, ומתיחה של העור תיצור עכוז שטוח. לכן היום מרימים את העור של העכוז מעל השומן שמעבירים מהירך לעכוז ומקבלים עכוז מלא ואטרקטיבי.

בשלב השני משלימים את השלבים שלא נעשו. מתיחת ירך פנימית, גב, שדיים.
הסיבה שמפצלים את הניתוחים למספר שלבים היא טכנית. על מנת לעצב אזורים שונים משתמשים בווקטור משיכה בניגודים. אני לא משלבת בין מתיחה של ירך פנימית לירך צידית ועכוז, כי בעכוז ווקטור המשיכה הוא עליון, ובירך הפנימית זה וקטור מתנגד, ולכן אם משלבים פוגעים בתוצאה.

מטופל שלא מסוגל להבין שהוא יישאר עם צלקות שיכולות להיות גם לא יפות – אסור לו לעבור ניתוח אלא מינימלי. רוב האנשים שמגיעים לבשלות לפלסטיקה, מבינים שיישארו עם צלקות.
יש איכויות של צלקות ממש טובות. בתמונה רואים שהצלקות אדומות כי הן בנות חצי שנה. צלקת שמגיעה לבשלות כעבור שנה היא בהירה יותר.
מה שמיוחד בצלקות הוא המיקום. משתדלים למקם צלקות באזורים נסתרים.

צלקות זה נושא רגיש, לכן אני מביאה תמונה של מטופלת 3 חודשים אחרי הפרוצדורה ו-5 חודשים אחרי הפרוצדורה.

זרועות זה נושא רגיש ובעייתי, כי קשה להסתיר הצלקות. לאחר ירידה ניכרת במשקל יש עודפי עור היקפיים. הניתוח מתאפיין בחתך לאורך הזרוע עד המרפק. כשהזרוע בתנוחה רגילה, אפילו בתנועה, לא רואים הצלקת.
שנה וחצי אחרי הצלקת מתבהרת. בהתחלה היא אדומה, מכוערת ומגרדת.

ירכיים – רואים שמיד אחרי הסרת עודפי העור בניתוח, כבר יש שיפור בצורת קונטור הרגל.

חזה – הצלחנו להכניס מלאות לקימורים ולא רק למתוח את העור. נשים בלי עודפי עור ושומן בצידי החזה, צריכות להכניס שתל סיליקון כדי לעצב את השד. זה דבר רע, בפרט כשאיכות העור של השד גרועה מלכתחילה.

10% מהמטופלים הם גברים. כאן רואים גבר שירד הרבה במשקלו, ומגיע עם חזה נשי נפול. עדיף לו לתקן זאת למרות הצלקות.

הקריטריונים לניתוחים פלסטיים במימון קופת החולים הם ירידה רבה במשקל ובעיה אובייקטיבית שקיימת. צריך שיהיה BMI תקין או עודף משקל קל, כדי שיהיה בטוח ולא מסוכן לנתח. המשקל צריך להיות יציב לפחות חצי שנה. חברי הוועדה דורשים לראות עדות לדלקת בעור מתחת לקפלי העור. זה קצת סובייקטיבי ובעייתי.
יש היום התקדמות רבה בנוגע לנכונות קופות החולים. צריך ללחוץ קצת.

כל מפגש בקליניקה שלי אורך שעה שעתיים. כי ניתוחי האסתטיקה שנעשים למטופלים שירדו במשקל, שונים משל מטופלים אחרים.
צריך קבוצת תמיכה בבית, וזה קריטי, וזה מכוון בבחירת עומס הניתוחים המוצע למטופל. לאדם שחי לבדו אני לא אציע שילוב ניתוחים.

‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾‾

חוויות אישיות מהתהליך

רועי כפיר ושמחה זנבר

רועי:

עברתי את הניתוח הראשון לפני 13 שנה, והוא החל בכישלון. ניתוח ישן עם תיקונים בדרך. בסופו של דבר עברתי טבעת שוודית על מעקף קיבה וירדתי את כל המשקל העודף. אח"כ עשיתי פלסטיקה.
לפני 11 שנים, בעקבות ההצלחה של מעקף הקיבה, הרגשתי צורך לחלוק אותה עם עוד אנשים. זו היתה תקופה אחרת לגמרי, ולא היו הרבה מנותחים, היו כמה בודדים כל שנה. רציתי לשפר מציאות זו, ופתחתי פורום באינטרנט, שהוא עד היום הפורום הראשי.
יצא לי להכיר אלפי מנותחים עד היום, והחוייה מאוד טובה. זו מהפכה, והיום יש כמה סוגי ניתוחים.
עדיין יש בורות, הרבה רופאי משפחה לא מאשרים ולא ממליצים. זה עדיין משהו לא שלם, ואנשים חושבים שמתים מזה, אז יש פה הרבה עבודה לעשות. ויש גם החשיבה שעברנו ניתוח וגמרנו, שצריך לשנות אותה.
אני מרוצה מהתהליך ורואה הרבה אנשים מאוד מאושרים. צריך יותר תעמולה כדי שיותר אנשים יגיעו לניתוח הזה ויעברו אותו, כל אחד את הסוג שהוא צריך לעבור כדי שיהיה מוצלח.

שמחה:

בת 40, אם לארבעה. נותחתי ניתוח שרוול באוגוסט 2008 ע"י ד"ר רזיאל, עם BMI49 ויותר. הגעתי לניתוח לאחר שצפיתי בסרט וידיאו שצולם בשמחה משפחתית, ולא זיהיתי את האשה שעמדה ליד בעלי…
היום יש לי חיים חדשים, בהם אני רעיה, אם וחברה טובה יותר. אני בוחרת איפה לקנות בגדים ולא צריכה לקנות חולצות זהות.
הירידה במשקל היתה מהירה. הייתי צריכה לצבוט את עצמי ולהבין שקמתי למציאות חדשה ולא לחלום. תובנות חדשות, תהליך לא פשוט. הטמעת הרגלים חדשים שמעולם לא היו חלק מעולמי והפכו להיות חלק ממנו.
לקחתי החלטה שאם אני בוחרת באופציה כירורגית, אני לא נכשלת. מודה כל יום על הבחירה שלי ועל האתגר לשמור על הקיים.
לפני הניתוח עבדתי בעסק משלי. סגרתי אותו וצעדתי כל יום שעה לבריכה, התעמלתי מול המראה וראיתי איך הדמות שלי הולכת ומתכווצת.
עברתי תהליך פרידה מהמחשבה שהאוכל הוא פיצוי על כל אכזבה ופרס על כל הצלחה. למדתי לייחס לאוכל את המשמעות האמיתית שלו – דלק לגוף ולנפש. זה לא פשוט ולא מובן מאליו, לכעוס על ילד ובמקום לברוח למקרר, לנעול נעלי ספורט ולצאת להליכה כדי להירגע.
אני זוקפת את הצלחתי לעצמי וגם לחברים לדרך, בזכות המשפחה המדהימה, חברות וחברים מהעבר שהיו שם ותמכו. חברים רבים התאדו מחיי, כי לא ידעו לאכול את השינוי. הנתינה האינסופית שלי נעלמה, והאנרגיות מופנות לנתינה לעצמי.
לאחר 10 חודשים מהניתוח השלתי 48 ק"ג. הבטן היתה משתפלת והרגליים לא היו במקום. עברתי מתיחת בטן וירכיים. החלמה לא פשוטה, אבל שדרוג עצום למראה. היה שווה כל כאב וכל שקל שהשקעתי.
לתהליך שלי יש שם – שינויים של שמחה. בחרתי בקריירה חדשה, אני לומדת אימון ומוסיפה אותו לארגז הכלים שלי, ומלמדת אנשים לעבור שינוי בחייהם.

אני רוצה לחדד כמה דגשים במיוחד לאלו שלפני הניתוח.
הניתוח הבריאטרי הוא כלי מדהים, שמכיר לנו תחושה חדשה שלא ידענו שהיא קיימת – שובע. האינטרנט נותן מענה על המון שאלות ומשתמשים בו המון מנותחים שעונים תשובות. הוא נותן הרבה ידע, וידע זה כוח. ככל שאדם ידע לקראת מה הוא הולך, הוא יצליח יותר. אני מזמינה אתכם להיכנס לפורום שלנו, יש שם חבורה מקסימה של אנשים.
אני מאחלת לכם הצלחה, בלימוד החשיבה שספורט זו לא מילה גסה, שתזונה נכונה יכולה לעזור לנו להיות בריאים, חזקים ויפים יותר.
רק לפעמים יש לי חלום קטן, לחזור רק לשעה אחת לקיבה הישנה שלי. אבל זה עובר.