כירורגיה פלסטית לאחר הרזיה

ד"ר בני מייליק בהרצאה מתאריך 22.8.13

אני מציע את תחום הכירורגיה הפלסטית לאחר ירידת משקל. זהו ענף חדש, מקצוע רפואי חדש, שהתפתח בכירורגיה הפלסטית במהלך 5-6 השנים האחרונות, ואשר הולך ומתעצב עדיין. רואים כל הזמן שיפורים, טכנולוגיות חדשות, שיטות שונות, מרכזים שונים מפתחים ותחרות בין מנתחים.
בשנת 2007 חזרתי מחו"ל מארה"ב מפיצבורג, שם התמחיתי בתחום זה, והקמתי בארץ המרכז הראשון לטיפול בנושא זה, באיכילוב, עובד עם כל קופות החולים במגוון הכי גדול של ניתוחים הקיים. מאז הקמת המרכז יחד עם הכירורגיה הפרטית, יש מעל 900 מנותחים לאחר ירידת משקל.

מהו התחום של עיצוב הגוף:
במצב שאשה סובלת מעודפי שומן במתניים ובירכיים, לא מהשמנת יתר, נחוץ פשוט עיצוב הגוף. הכירורגיה הפלסטית פיתחה תחום זה מעל 50 שנה אחורה. גם תחום זה די צעיר, והתפתחותו התאפשרה בזכות ההתקדמות בתחום ההרדמה, ובטכנולוגיה המאפשרת את הפעולות הניתוחיות.

דוגמאות לכירורגיה פלסטית קונבנציונלית:
שאיבת שומן לאנשים ללא השמנת יתר, מטרתה פיסול ועיצוב אזורי הגוף.
מתיחת בטן – לדוגמה, אשה עם בקע גדול בדופן הבטן אחרי 4 ניתוחים קיסריים. בתחום זה יש הרבה התקדמות בשנים האחרונות. זה ניתוח לכל החיים, לא כמו מתיחת פנים שזה רק ל-7-8 שנים.
בשאיבת שומן יש צלקות קטנות מהשאיבה ע"י צינורות קטנים. במתיחת בטן יש חיתוך העור וצלקת.
כל פעם שהאשה בהריון או יש השמנה משמעותית, שרירי דופן הבטן נמתחים ומתדקקים, והעור נמתח. אחרי הלידה/הרזיה יש רפיון. אני מצמיד בניתוח את השרירים, כמו לסגור מחוך. מסיר את העור, את הטבור משאיר באותו מקום, מותח את העור ומוציא את הטבור בחזרה בעור המתוח.
יש סרט של 40 דקות באינטרנט – שקט מנתחים, ד"ר מייליק – שמראה פעולות אלה. ערוץ הבריאות עשה באיכילוב סדרה על ניתוחים.

עוד דברים הנעשים בכירורגיה פלסטית – הגדלת שדיים באמצעות משתלי סיליקון, הרמת שדיים, עיצוב שדיים ע"י רקמה עצמית, הקטנת שדיים (שהולכת תמיד עם הרמת השדיים).
יש הרבה התקדמויות כל הזמן, ממציאים מכונת שאיבת שומן יותר מתקדמות, תפרים יותר מתקדמים, רשתות יותר מתקדמות, והניתוחים יותר בטוחים מאשר בעבר, הרדמה הרבה יותר בטוחה והנושא של טיפול בכאב הרבה יותר מתקדם.

כירורגיה לאחר הרזיה:
קיימת בעולם מגיפת השמנה. למה מגיפה, אם אין פה וירוס או חיידק שמדביק? כי זה עניין בעיקר תרבותי. מחלה זו אנו יודעים שקיימת בעיקר בעולם המערבי, כמגיפה.
היום בארה"ב, כל אמריקאי שלישי סובל מעודף משקל והשמנת יתר. לא אחד או שניים. אנו רואים שעם העלייה בכמות המזון שאנו צורכים והזמינות האינסופית של כל דבר – בכל הערוצים יש אוכל, וגם ערוץ האוכל – הבעיה משתקפת בעיקר בגיל הנעורים. בני עשרה שכבר סובלים מהשמנת יתר משמעותית, כאשר ידוע שהרבה נערים שמנים יהיו גם מבוגרים שמנים.
תמונה של מפת ארה"ב שמציגה את אחוז השמנים בכל מדינותיה, מראה ש-15% סובלים מהשמנת יתר, 25% מהשמנה רבה יותר, ומעל 30% השמנה חמורה מעל BMI30. בכל ארה"ב ובעיקר בדרומה.
זה מתנהג כמגיפה, זו מחלה המשפיעה בצורה אדירה על האוכלוסיה. אנו יודעים בוודאות שאנשים שמנים הם פחות בריאים מבני גילם הרזים. הם יסבלו בוודאות מסכרת, לחץ דם, מחלות לב, עורקים, שטפי דם, קרישי דם. אינסוף בעיות. אנשים אלו יגיעו מתי שהוא גם לבעיה כלייתית, בגלל בעיות כולסטרול וכלי דם, וכאשר מחשבים כמה עולה חולה אחד שחי על דיאליזה למדינה – רואים בעיה גדולה.
וזה מצב שהולך וגדל, עדיין לא הגענו לשיא, העולם המערבי ממשיך להשמין. אנו בישראל דומים לעולם המערבי, כמו בריטניה, צרפת, גרמניה, אוסטרליה. אך האמריקאים כמובן מובילים.

איך יורדים במשקל? דיאטות, שינויים התנהגותיים, ספורט, תרופות. אבל לצערי, עד היום מבחינה רפואית אין דבר שעוזר לרדת במשקל כמו ניתוח. מבחינת סטטיסטיקה של עשרות אלפי אנשים, הדבר היחיד שעוזר לאנשים לרדת במשקל ולהישאר רזים לכל ימי חייהם זה ניתוח.

הניתוח הכי שכיח בארה"ב הוא הניתוח הבריאטרי. הוחלט לכלול אותו בסל הבריאות האמריקאי כי הוא מקטין את כמות חולי הסכרת וכו', ומוזיל עלויות למערכת הבריאות.
נעשה מחקר גדול בשתי קבוצות, האחת ירדה במשקל ע"י דיאטה וספורט, והשנייה בניתוח בריאטרי. באלו שירדו בצורה ספונטנית, נשארו מחלות הסכרת ולחץ הדם. ובאלו שעברו ניתוח בריאטרי המחלות נעלמו, למרות שירדו אותה כמות משקל בדיוק. זה אומר שבקיבה כנראה יש מרכיבים המפריעים לתהליך ההורמונלי והמטבולי שלנו. התפתח ענף מחקר מאוד משמעותי בנושא, בו מושקע כסף רב, עד כדי כך שבבי"ח שיבא בנו בניין לחקר תופעה זו.

ניתוח ה-SRVG היתה פרוצדורה לא מוצלחת, ולאחריה התפתחה הטבעת המתכווננת ומעקף הקיבה. חלק מהניתוחים רסטריקטיביים – מגבילים מבחינת כניסת מזון, וחלקם משנים את הארכיטקטורה של מערכת העיכול וגורמים לחוסר ספיגה – עושים מעקף על כל מערכת העיכול, ומיד המזון מגיע למעי הגס שם אין עיכול ויש הפרשה. כלומר גישה אחת מגבילה, והשנייה מונעת ספיגה.
דרך הביניים היא השרוול, שחותכים הקיבה בקו הזה, ומוציאים את כל השאר מהגוף. הניתוח משלב את 2 הגישות, גם הגבלת כמויות וגם שינוי ארכיטקטורה, כי אנו סבורים שהקיבה מפרישה כמה הורמונים המתחזקים את ההשמנה והסכרת וכו', שאחד מהם הוא הגרלין הורמון הרעב, הגורם לאנשים להרגיש רעבים. הוצאת חלק גדול מהקיבה מהגוף פותרת את הבעיה. אנשים מחלימים מהסכרת תוך שבועיים שלושה, הגם שהם עדיין שמנים. כך שזה ניתוח אנדוקרינולוגי – כמו לתת תרופה נגד סכרת. הניתוח עושה אותו דבר.

הבעיה עם ניתוחים אלה, שהם לא וודאיים מבחינת עד כמה יורדים במשקל ושומרים בעתיד. חלק מהמטובעים יודעים לעקוף את הטבעת. יש להם הרצון לאכול ולצרוך הדברים שהם נהנים מהם. הם לומדים לפתוח הטבעת, לאכול דברים עם תכולת קלוריות גבוהה בכמויות קטנות, ולא כולם מצליחים לשמור על הירידה במשקל לאורך שנים. גם במעקף קיבה, שהוא הניתוח הכי משמעותי מבחינת היקפו, 40% עולים בחזרה במשקל במשך השנים.
השרוול הוא הניתוח העכשווי, אך הוא מתרחב אם מעמיסים עליו נפחים.
זו הבעיה עם ניתוחים אלה, ויש להם גם לא מעט סיבוכים, והשפעות לאורך החיים – למשל אנשים שעוקפים או מסירים להם חלק מהקיבה, תהיה להם לאורך החיים בעיה עם ספיגת ברזל, ויטמינים, B12 וכו'. אנשים יכולים לסבול סבל נוראי כל החיים גם אם ירדו במשקל – למשל מאנמיה קשה. וזה לפני שדיברנו על הסיבוכים המיידיים – דליפה בזמן הניתוח, בעיה בהשקה וכו'. זה לא פשוט.
אבל כשלוקחים את התמונה הגדולה, מה עדיף, להישאר עם 80 קילו עודף ולהגיע לדיאליזה/מחלת לב קשה, או לרדת אותם ולקחת כדורי ברזל כל החיים – עדיף לרדת.
במציאות רואים שאלף איש שעברו ניתוחים נהנים יותר מאלף איש שלא עברו אותם, הגם שהיו סיבוכים ואפילו תמותה.
כמות הניתוחים הבריאטריים בארה"ב ב-2006 היתה 170,000. בשנים האחרונות יש עד 300,000 ניתוחים בריאטריים בשנה. כאילו אוכלוסיית ת"א כולה עוברת ניתוח בריאטרי בארה"ב כל שנה.

אז עושים את הניתוח הבריאטרי, אנשים יורדים, מגלים המצב החדש ומטפלים בו בפלסטיקה.
אחרי ירידה במשקל של 100 ק"ג, מראה העור נורא. הרבה פעמים יש גם בעיות בריאות מהותיות. עודפי העור מופיעים בכל חלקי הגוף, גם בגברים וגם בנשים. חזה, זרועות, בטן, מותניים, עכוזים, ירכיים. זה מצב שקשה מאוד לחיות איתו בכל גיל.

סינר גדול באיזור הבטן גורם מתחתיו איזור פצוע. זו מחלת עור כרונית שכל הזמן מתרחשת, מהזיעה וכד'. זו נכות, כי בתנועה הפצעים מתחככים ונפתחים.
כפל עור כזה שיורד בניתוח יכול להגיע למשקל 30 קילו.

ניתוחים היקפיים
ניתוחי בודי ליפט הם ניתוחי הקידמה. לא רק מורידים סינר, אלא מטפלים בכל פלג הגוף המרכזי 360 מעלות. בטן רפויה, עכוז רפוי וצנוח, עודפי עור גדולים בירכיים. בודי ליפט זה הרמת כל פלג הגוף בבת אחת. ניתוח מתיחת בטן 360 מעלות יחד עם מתיחת ירכיים, זה כמו לקחת את המכנסיים ולהרים אותם למעלה מכל העברים.
אנשים עם סכרת, עם או בלי תרופות, מאוזנים או לא, תהיה בעיה להחלים מניתוחים אלה.

בודי ליפט הוא ניתוח אחד גדול, נמשך בין 3 ל-4 שעות. הוא הגולד סטנדרט של הרפואה, הדבר הטוב ביותר שאני יודע לעשות היום.
לא תמיד זה נגמר בניתוח אחד. הרבה פעמים אני מפרק את הניתוח לכמה ניתוחים.

אצל חלק גדול מהשמנים לשעבר העכוז מתרוקן ומשתטח. וחלק מהאנשים כשהם יושבים כואב להם בעצם הזנב. אין ריפוד והגנה. ואין טיפול לזה. אז בניתוח אני מרים את העכוז הצנוח כלפי מטה, ואת הכפל העודף שבד"כ אני מסיר ומשליך, כאן אני מעצב ומחדיר אותו לתוך העכוז, וכך העכוז גם עולה וגם מתמלא בנפח. לא בסיליקון, אלא ברקמת הגוף. משאירים הרקמה, ומסובבים אותה פנימה. זה לא ממולא בשומן, אלא הרקמה משיפולי הגב נכנסת לתוך העכוז.
אנו יודעים להזיז רקמה ממקום למקום ולהשאירה בחיים. זה המקצוע שלנו ככירורגים פלסטיים. למשל אחרי תאונת דרכים או גידול סרטני, שאני צריך למלא החלל, אני יודע לעשות זאת באמצעות רקמות הגוף.
חלק מהניתוח זה הסרת רקמה, וחלק זה עיצוב ופיסול באמצעות שאיבת שומן.

הצלקות דוהות עם הזמן. כל מי שעברה ניתוח קיסרי יודעת שרואים את הצלקת שנתיים ואח"כ היא דוהה עד שכמעט נעלמת, ונשאר קו עדין. גם הצלקות האלה בהתחלה נראות, ואח"כ דוהות אצל רוב האנשים, מלבד אנשים עם נטייה לצלקות חזקות.
משתמשים היום ביריעות סיליקון שמביאות את המצב הבהיר די מהר, אחרי 10 חודשים. אני משתדל למקם הצלקות במקומות מוצנעים, שלא יהיה קשה להסתירם עם בגד ים או חזיה וכו'.
את סימני המתיחה אינני יודע לסלק.

שדיים זה בהחלט אחד הדברים שמתרוקנים מהר. אצל נשים שירדו במשקל, היו להן שדיים עצומים כשהיו שמנות. יש להן כבר שריטה מזה, והן רוצות שדיים קטנות וחמודות. זה נעשה בהרמה של השד. אפשר להיניק עם שד כזה, אין שום בעיה. יש צלקת אחת סביב הפטמה, צלקת אחת לאורך וצלקת בכפל. בשדיים גדולים כאלה צריך להיפטר מהמון עור, ולכן יש צלקות כאלה.
אני מוציא את העטרה ומחזיר אותה. ברוב המקרים, 85%, העצבים והתחושה בפטמה נשארת. בחלק מהאנשים התחושה נפגעת, וחוזרת אחרי שנה וחצי. בחלק מהאנשים התחושה לא חוזרת לעולם.
בניתוחים אלה משתדלים לא לפגוע בפונקציות של השד – תחושה, הנקה וכו'. התחושה עלולה להיפגע ויש נשים שלא מוכנות אפילו לקחת 15% סיכון שהתחושה תיפגע. יש נשים שזה חשוב להם מאוד. יש כאלו שיכולות להגיע לאורגזמה ממגע פטמתי בלבד.

שחזור פטמה אצל גבר – יש לי כלים בכירורגיה לשחזר פטמה. אני מסיר אותה לחלוטין, ושותל אותה בחזרה לאחר העיצוב. פה התחושה של הפטמה לגמרי נעלמת, מרגישים אותה כחלק מהעור.

גב זה שילוב ניתוחי. אפשר וצריך לדעתי כרופא לשלב ניתוחים כאלה. כי אי אפשר לקחת אדם ולנתח זרועות, ואחרי חצי שנה בטן, ואחרי חצי שנה ירכיים. הוא לא יגמור את הניתוחים האלה בחיים. מדובר באנשים צעירים שרוצים להתחיל לחיות. להקים משפחה. אי אפשר להחזיק אותו עם ניתוחים כל החיים.
אפשר להכניס את הכפל בגב לתוך השד, כדי למלא את השד. ואז אין שימוש בסיליקון. אבל בד"כ עושים הרמת שדיים בלי להשתמש ברקמה מהגב.

זרועות בתיקון זרועות יש צלקת שהולכת מתוך בית השחי עד המרפק. יש עוד דרך למתיחת הזרועות,  עם צלקת שנמצאת רק בבית השחי. זה לא ניתוח שאני אוהב לעשות, זה נעשה רק במקרים מאוד מיוחדים שאין עודפי עור גדולים לאורך כל הדרך. אם לאשה יש עודף משקל מבית השחי עד חצי הדרך למרפק – צריכים לעשות צלקת ארוכה עד המרפק.
כל אחד ומה שנכון לעשות אצלו. אין שטנץ של ניתוחים. תכנון הניתוח לוקח שעה שלמה. ולפעמים אני מזמין האדם כמה פעמים עד שאני מחליט איזה ניתוח לעשות לו. התכנון מאוד מסובך והניסיון בעניין זה מאוד חשוב, כי בניתוח כזה, מי שלא מנוסה יהרוס הרבה ידיים של הרבה אנשים, עד שיבין שהניתוח הזה לא פשוט ולא מוצלח, ויכול לגרום לסיבוכים רבים.

פנים ירידת משקל משפיעה גם על הפנים. מה שמאפיין גם נשים וגם גברים היורדים במשקל, שהם מגיעים למתיחת פנים הרבה יותר מוקדם מאנשים אחרים.
אנשים יורדים במשקל בצורה שונה. יש מי שאחרי הירידה פניו נשארו עדיין מאוד כבדות ומלאות, למרות שירד מספיק. מתיחת פנים עושה שינוי שקשה לתאר.

שאלה: בבודי ליפט מקרבים את שרירי הבטן?
תשובה: לא תמיד, בעיקר אצל גברים. אני בודק את זה לפני ומחליט לפני.
בניתוח הרי אני רואה את שרירי הבטן. אני מחליט אם צריך בבדיקה. יש לי מנותחים מדריכי פילאטיס, מורים לחינוך גופני, שלא חשוב איזו פעילות הם עשו – הייתי צריך להצמיד להם את השרירים.
חלק גדול מהגברים לא צריכים את זה. צריך לבדוק ולהסיר את הספק. השאלה אינה על העור, עודפי עור יכולים להישאר. השאלה היא על רפיון השרירים.

שאלה: מה קורה לאנשים העושים פלסטיקה, אבל אח"כ משמינים כמה קילו?
תשובה: גם אם עולים 2-3 קילו, אפילו 5 ו-10 קילו, לא קורה שום דבר. התוצאה נשמרת.
כשעולים 50 קילו התוצאה לא נשארת, אתה נראה שמן. אתה לא מתפוצץ. הבטן לא מתפקעת, אלא נמתחת ונרפית. אם הם יורדים שוב במשקל, שוב העור שלהם נהיה רפוי. לכן זה נותן מוטיבציה לשמור במשקל.

כאשר אשה מרגישה מספיק נוח ללבוש ביקיני וללכת לים 3 שבועות אחרי הניתוח – זו הוכחה להצלחת הניתוח. מבחינתי הצלחתי, ואני מאושר.

הכנה ובדיקות:
אשה שרוצה הגדלת שדיים, פוגשת פעם את המנתח לפני הניתוח ופעם בחדר הניתוח. אבל ניתוחים אלה דורשים הרבה הכנה לפני הניתוח. יושבים אצלי שעה וחצי. הבדיקה הראשונית מאוד מעמיקה. את רוב הדברים אני יודע מהתחלה מה אני פחות או יותר הולך לעשות.
אח"כ יש שלב בדיקות. בודקים את מצב הסכרת וגם שולחים לאיזון, כי לא אנתח אנשים עם מחלה פעילה, או עם חשד לבקע. אשלח אותם לסיטי, אולטרסאונד, בדיקות נוספות, קרדיולוג שיאזן את המצב הלבבי, רופא כלי דם וכו'. כדי שלניתוח הם יגיעו במצב הסיכון הכי נמוך.

אני לא מהמשוגעים לספורט, בעיני סוגי תרגילים מיוחדים זה קשקוש של מאמנים. צריך בוודאות לעשות פעילות ספורטיבית, היא נכונה כל החיים, אין שאלה. אני לא מאמין באופן אישי שאם עושים תרגילי זרועות בתנוחה זו וזו עם משקולות אלה ואלה, לא יהיו לך עודפי עור בזרועות.

שאלה: כשאני מתעמלת, שרירי הבטן שלי יותר חזקים. האם זה יקצר את התהליך גם מבחינת ההחלמה?
תשובה: כן. אני שולח את האנשים לעשות פעילות גופנית. אנשים פעילים ספורטיבית מחלימים בקלות רבה יותר. יש להם מסת שריר גבוהה יותר. הגוף שלנו לא סטטי ופסיבי. כאשר אנו בונים רקמת שריר, חלק מהעור מצטמצם ומתכווץ. לצערנו זה לא תמיד עובד במלואו. אך ללא ספק זה משפר מאוד. ראיתי כבר אנשים שהיו 150 קילו ולא צריכים כלום. הם באים אלי להתייעצות, ואני שולח אותם הביתה.
ספורט – זה מה שמוריד במשקל.

תזמון הניתוח הפלסטי – זו שאלה, אין מדע מדויק. אנו מחכים בערך שנה אחרי הניתוח הבריאטרי, כי באותה שנה, הסיבוכים שיכולים לקרות סביב הניתוח, החל מסתם אבני כיס מרה שמופיעים אחרי ניתוח, או בעיות בהשקת הקיבה או בטבעת, בספיגת ברזל וויטמינים וכו' – רוב הסיבוכים מתרחשים בשנה הראשונה. אחרי ההתייצבות במשקל אני מחכה עוד חצי שנה, כי האדם ממשיך לבנות מסת שריר, לפרק רקמת שומן, והגוף ממשיך לעבוד, גם אם זה לא נראה במשקל. אדם מתבאס מכך שצריך לחכות, אבל פתאום יכול לגלות שהוא ירד עוד 20 קילו.

שאלה: אפשר לעשות יחד גם בטן וגם חזה?
תשובה: כן. אני עושה הרבה מאוד שילובים של ניתוחים, של הרבה אזורי גוף. אני מהיחידים בארץ שעושים זאת. הוכשרתי לכך במיוחד, ואני יודע לעשות את הדברים האלה יעילים. אני עושה הרבה שילובים – בטן ושדים, שדיים וזרועות, בטן וירכיים, זרועות וירכיים – אפשר הרבה שילובים. כמובן בתלות בכל מקרה לגופו – מצב רפואי, משקל, גורמי סיכון, ובעיקר עישון. אי אפשר לנתח אנשים מעשנים. דעו לכם. זה גורם סיכון מהמדרגה הראשונה. אז צריך להפסיק לעשן כבר עכשיו.

סיבוכים – סיבוכים יכולים לקרות אצל כל אחד, גם בריאים לגמרי, גם מי שלא היה שמן, אלא נכנס לניתוח ציפורן חודרנית.
ברפואה אנו בודקים גורמי סיכון שיכולים להשפיע על מהלך הניתוח וההחלמה. יתר לחץ דם, סכרת. למה אני לא מנתח אנשים עם השמנה, למה אני מחכה שיירדו במשקל? כי BMI זה גורם סיכון. גם כשאני מנתח אנשים שעדיין שמנים, אני עושה להם את המינימום ההכרחי.

המשקל המוסר בניתוח זה קילוגרמים בודדים, העיצוב מוריד מידה בבגדים.

החלמה – ההחלמה בין 10 ימים לשבועיים מכל הניתוחים האלה. חזרה לפעילות הגיונית זה שבועיים עד שלושה, אם עובדים בעבודה פיזית.
לפעילות גופנית משמעותית כמו חדר כושר אפשר לחזור אחרי חודש מהניתוח. לפעילות שגרתית אחרי שבועיים. לעבודה קצת פיזית אפשר לחזור אחרי 3 שבועות.

אין תחבושות, יש בגדים אלסטיים איתם צריכים ללכת חודש ימים. ואז אפשר לחזור לפעילות גופנית מלאה. יש מי שלא מסוגל לחשוב על עצמו ללכת עם חגורה אלסטית בקיץ, אז שיעשו בחורף. אבל זה לא משנה, זה אותו ניתוח ואותה החלמה בקיץ ובחורף.
אנו גם מחברים אנשים למנותחים אחרים, לשמוע את ניסיונם. מאוד חשוב ללמוד מניסיון של אנשים.

בנוגע לכאבים לאחר הניתוח – החידוש אצלי זה שבנוסף להרדמה המלאה, אני מוסיף גם הרדמה מקומית באיזור המנותח, שנשארת יומיים. בזמן זה עובר הגל של הכאב האקוטי הראשוני. לא צריך אופטלגין. אבל מי שסובל מקבל עזרה נגד כאבים.

מימון ביטוחי – אני מנתח באופן ציבורי בביה"ח איכילוב. ובאופן פרטי בבתי החולים מדיקל סנטר, אסותא, וביה"ח שליד המרכז ברמת אביב.
אני מנהל השירות באיכילוב. באיכילוב אני מטפל בכל אלו שמגיעים עם טופס 17 לניתוח מסוים. חלק זה אנשים שניתחתי פרטי כי קופ"ח לא נתנה להם התחייבות.
הביטוחים הפרטיים מאוד קשים בעודפי עור, אבל הם נותנים אם בקופ"ח מאשרים ניתוח הסרת עודפי עור. רק אם הוועדה בקופ"ח אישרה, אפשר להפעיל את הביטוח הפרטי. מי שרוצה בי"ח פרטי יכול להפעיל את הביטוח, ומי שלא, יכול ללכת עם טופס ה-17 לבי"ח ציבורי.
היתרון בציבורי שהניתוח לא עולה אגורה. החיסרון הוא שזה בי"ח אוניברסיטאי, ומתמחה עושה את הניתוח. קצב העבודה שלו יותר איטי, לכן לא עושים ניתוחים גדולים, כי הם יימשכו 6 שעות ויותר. אז עושים ניתוחים יותר פשוטים ומחלקים הניתוח להרבה שלבים, כדי לא להרדים להרבה שעות.
הרבה מהעבודה עושים המתמחים בבי"ח ציבורי אוניברסיטאי, כי חייבים להכשיר אותם.
אבל אם יש ביטוח פרטי, הראל, פניקס, או מכבי שלי, מכבי זהב וכד' – אפשר בבי"ח פרטי, עם השתתפות עצמית קטנה. הם משלמים חלק מהניתוח, לא הכל, אבל חלק די משמעותי.
מכבי יותר נדיבים קצת בוועדות שלהם לניתוחי הסרת עור.

לגבי מחיר, הוא תלוי בצורה זו או אחרת של מתיחת בטן. זה מאוד אישי והטווח מאוד גדול. אם אין כסף למתיחה היקפית נותנים פיתרון יותר זול. זה מאוד אינדיבידואלי. הייעוץ לא עולה כסף. ויש גם כוס קפה. אנו עובדים רק 3 פעמים בשבוע במרפאה והיא מפוצצת. אנו נותנים את כל תשומת הלב כדי שתצאו עם כל הידע כדי לעשות החלטה. קיימת גם אופציה של תשלומים.