המידע באתר זה מתבסס על ניסיון אישי של מנותחים ואין לראות בנכתב משום ייעוץ רפואי או להסתמך על הנכתב, ובכל בעיה רפואית שמתעוררת תמיד יש לפנות אל הרופא המטפל.

הקדמה
תיאור ניתוח הטבעת ומטרותיו
יתרונות וחסרונות
 הסיבות לאי ההצלחות
 סיכוני האכילה הלא בריאה
 הדיאטה בחודש הראשון לאחר הניתוח וחשיבותה
 הסגירה ההדרגתית של הטבעת
 התנהלות נכונה עם טבעת
קצב ירידה
 שינויים במצב הטבעת
 הסתבכויות הדורשות התערבות רפואית
 הריון ולידה
 בליעת תרופות
היבט נפשי חשיבתי אכילת יתר

♦ ♦ ♦

הקדמה

ניתוח הצרת קיבה באמצעות טבעת סיליקון מתכווננת, מיועד להגביל את כמות המזון הנכנס לקיבה, ולסייע לבעלי השמנת יתר חמורה להוריד עשרות ק"ג ממשקלם.

כל ניתוחי קיצור הקיבה – טבעת, שרוול, מעקף קיבה ומעקף תריסריון – נמצאים בסל הבריאות עבור החולים בהשמנת יתר חמורה, מעל מסת גוף 40 (BMI40), או מעל מסת גוף 35 (BMI35), במקרה של החולים גם בהשמנת יתר וגם במחלות נלוות להשמנה (כגון סכרת, מחלת לב, לחץ דם גבוה, דום נשימה בשינה, בעיות מפרקים, בעיות פריון).

ניתוח הטבעת מבוצע בישראל במשך עשרות שנים. בשנים האחרונות יצא לו שם רע עקב סיבוכים שונים שנתקלים בהם מנותחי הטבעת, אי הצלחה בהורדה במשקל, קשיים משמעותיים בניהול החיים עם טבעת בקיבה עקב הקאות מרובות, ועוד.
מסתבר, שרוב התקלות הללו יכולות להימנע ע"י הדרכה נכונה והעצמת ידע.
במרפאות הבריאטריות אין נותנים הדרכה זו באופן מספק, וכתוצאה מכך מסתבכים מנותחים רבים ונאלצים לעבור ניתוח חוזר (ניתוח רוויזיה) – המרה לשרוול או למעקף קיבה, והסטטיסטיקה מדווחת על אחוזי סיכון גבוהים במיוחד בניתוחי הרוויזיה הללו.

באתר זה יסופק מידע שנצבר במשך שנים, מניסיונם של מנותחים מצליחים רבים, כיצד להתנהל נכון עם הטבעת ולמנוע את הסיבוכים האפשריים, כיצד לאכול נכון כדי לא להסתבך, כיצד לחיות בלי הקאות ועם איכות אכילה, וכיצד להוריד במשקל בעזרת הטבעת באופן אופטימלי.
תינתן הדרכה כיצד למנוע תקלות, נזק לטווח ארוך וניתוחי תיקון, כיצד להתנהג נכון במצבים נפוצים, וכן הדרכה פרטנית למקרים ספציפיים אותם יעלו המנותחים.

היות שמנותחי הטבעת מגיבים בצורות שונות להגבלת הקיבה, והמצבים שלהם שונים זה מזה באופן אינדיבידואלי, יתאפשר גם ייעוץ פרטני במייל, ובמקרה הצורך גם בטלפון, לשאלות ובעיות שנתקלים בהם המנותחים.

המידע נצבר במשך שנים בפורום "קיצורי קיבה" בתפוז, שם הוא ניתן ע"י מנותחים ותיקים מניסיונם הרב. המידע אינו מקצועי ואינו רפואי, כמובן, אלא טכניקות שנלמדו מניסיון להתנהלות נכונה ולמניעה מראש של מצבי הסתבכות רפואית. כמו כן ניתן ידע רב בזיהוי המצבים הדורשים התערבות רפואית מיידית, כדי למנוע בעיות חמורות יותר.
אין ביישום כללים אלה ובייעוץ הפרטני אפשרות להזיק למנותח בשום אופן. יש בכך רק תועלת.

לייעוץ ושאלות: Ofira_ve@yahoo.com
אין לשלוח הודעות בשבתות ובחגים. הודעות אלו לא ייענו.

♦ ♦ ♦

תיאור ניתוח הטבעת ומטרותיו

ניתוח הטבעת הוא כלי עזר לפתרון בעיית השמנה מורבידית, הוא מאפשר הפחתה גדולה בעודף המשקל ומעניק כלים לשמירה על המשקל החדש לאורך החיים.

בניתוח הטבעת כורכים טבעת סיליקון סביב החלק העליון של הקיבה, סמוך מאוד לחיבור הוושט עם הקיבה, באופן שנוצר כיס קיבה קטן לפני הטבעת (פאוצ'), ושאר רוב הקיבה לאחר הטבעת (כעין צורת שעון חול קטן ראש או בובת שלג). באופן זה האוכל נעצר בכיס הקיבה ע"י הטבעת, ויורד לחלק הגדול של הקיבה לאט לאט במעבר הצר. הפאוצ' מתמלא מהר מאוד, והאדם מרגיש עומס בקיבה, כאילו אכל ארוחה גדולה מאוד.
מהטבעת יוצאת צינורית דקה שבקצה תיבת הזרקה (פורט, שדומה בגודלו לפקק של בקבוק), אשר מותקנת מתחת לעור על שריר החזה או במותן. לנקב שבתיבת ההזרקה מזריקים בטיפול מרפאתי לאחר הניתוח נוזל תמיסה מסוים דרך הצינורית אל פנים הטבעת, שהוא כמו פנימית של צמיג שאפשר למלאו. הנוזל ממלא את פנים הטבעת ומנפח אותה, כך שהיא לוחצת יותר על שרירי הקיבה ומקטינה יותר את המעבר שבין החלק העליון הקטן של הקיבה לחלקה התחתון הגדול.
כמות הנוזל המוזרק נמדדת בסמ"ק (CC) בודדים – עד כ-15 מכסימום.

כל הניתוחים הבריאטריים (לקיצור קיבה) מבוצעים בהרדמה מלאה, בשיטה הלפרוסקופית – כלומר ללא פתיחת בטן ע"י חתך גדול, אלא ניתוח באמצעות מכשור כולל מצלמה, המוכנס דרך 4-5 חתכים קטנים בגודל של עד 1.5 ס"מ. המצלמה מקרינה את מהלך הניתוח על מסך שבו מסתכל המנתח, ובאמצעות המכשירים שהוכנסו הוא כורך את הטבעת סביב הקיבה, ומעמיד את הפורט במקומו המיועד.

התאוששות ואשפוז:

ניתוח הטבעת אורך כ-20 דקות, ולכן ההרדמה קצרה. לאחר הניתוח מועבר המנותח לחדר התאוששות בהשגחת אחיות. יש מנותחים שדיווחו על קשיי נשימה ותחושת מחנק עם ההתעוררות, והם צריכים לבקש עזרת אחות כדי להשיג הקלה מיידית. טבעי להרגיש התרגשות או מתח ופחד קל לאחר ההתעוררות, ואין צורך להיבהל מכך.

הפרוצדורות האשפוזיות שונות מבי"ח אחד לאחר וממנתח זה למשנהו. יש בתי חולים שמדיניות האשפוז וההשגחה שלהם קלה וקצרה, והמנותחים ישוחררו תוך פחות מחצי יממה לביתם. ויש שישאירו להשגחה בלילה. יש בתי חולים שיחברו אינפוזיה לאחר הניתוח ויגזרו צום של 24 שעות, ובאחרים אין עירוי נוזלים, ואפשר לשתות כעבור מספר שעות. יש מנתחים שמזריקים קלקסן לפני כל ניתוח, ויש שנמנעים מכך, ומזריקים רק למי שידוע שזקוק לכך.

החלמה:

לאחר השחרור אין לנהוג מיד ברכב, אך אפשר לנסוע באוטובוס או ללכת ברגל מרחק קצר. המנותח עשוי להרגיש חולשה, תחושת לחץ בבטן וגם כאבים שונים. בניתוח הוחדר לחלל הבטן גז כדי להפריד את האיברים שאינם קשורים לניתוח ולהרחיקם מכלי הניתוח. הגז הזה משתחרר במהלך הימים הבאים מהגוף, ושחרורו עלול להיות כרוך בכאבים בכתף ובגב, או באזורים אחרים. ניתן להסתייע במשכך כאבים נוזלי כגון אופטלגין.

המנותח יכול להתנועע בהתאם להרגשתו ואין הגבלה על צורת השכיבה או רמת התנועה, פרט לצורך להימנע מהרמת משאות כבדים, כולל ילדים, במשך מספר ימים עד להחלמת החתכים.

הכאבים עשויים להימשך כשבוע, ואמורים להיחלש מיום ליום. התחושות הלא נעימות והחולשה אמורות להתפוגג בתוך שבועיים עד 4 שבועות. הסיכות יוצאו ע"י אחות מרפאה בקופ"ח או ע"י כירורג, בהתאם למצב החתכים. יוותרו צלקות קטנות, ההולכות ומתבהרות לצבע הגוף בחודשים הבאים.

במהלך 4 השבועות שלאחר הניתוח צריך המנותח להקפיד על תזונת החלמה הדרגתית, שבתחילתה נוזלים צלולים בלבד, בהמשכה כלכלה רכה, ובסופה תזונה מלאה, כאשר כל מאכל שטרם נאכל מאז הניתוח, ייאכל לבדו, ללא צירוף מאכלים נוספים, כדי להרגיש את השפעתו על הקיבה המוקפת בטבעת.

מטרת הניתוח:

הניתוח אינו מחליף הרגלי אכילה וחיים נכונים, שמירה על תפריט דל קלוריות ופעילות גופנית. מטרתו לסייע לבעל משקל היתר הגבוה במיוחד, לרדת במשקל לאחר שניסיונותיו לעשות זאת ללא ניתוח לא הצליחו, בגלל חילוף חומרים מקולקל ואי הצלחה להשיג הישגים באמצעות שמירה על תפריט דל קלורי ופעילות גופנית.

כאשר מאזן הוצאת הקלוריות מול הכנסת קלוריות נהיה משימה קשה מידי בגלל משקל יתר גבוה ושיבוש חילוף החומרים כתוצאה מהיסטוריה של עליות וירידות, צריך כלי עזר שמאפשר לעמוד בהצלחה בצריכת תפריט מאוד דל קלורי, מה שיאפשר מאזן שלילי והרזיה עם שמירה לעתיד על הרזון.

הניתוח מקל על השגת משמעת בטיפוח הרגלי אכילה נחוצים להרזייה. ללא הניתוח, יש צורך במשמעת עצמית גבוהה כדי להתגבר על תאוות האכילה של מאכלים משמינים ושל כמות מזון גדולה, ועל הרעב המציק בעקבות אכילת כמות מזון קטנה.
הניתוח גורם לתגובה שלילית של הטבעת על כל התנהגות אכילה לא נכונה, ולכן ממריץ להתרגל להתנהגות אכילה נכונה. כמובן שצריך להסכים להתרגל להתנהגות חדשה, בעזרת ה"עונשים" שהטבעת נותנת על ההתנהגות הלא נכונה, ואין המטרה של הניתוח שהאדם יילחם בו וימציא שיטות לעקוף את העונשים שהוא מעניק… הרזיה לא תצליח בצורה כזו.

כאשר אדם אוכל מהר מידי, הוא מקבל תחושה של כאב ועומס, ולכן לומד להתרגל לאכול לאט. הוא לומד להתרגל לשתות לפני האכילה, כי הוא מרגיש שאכילה ללא שתיה גורמת לאוכל להיתקע. הוא לומד להתרגל לאכול כל מאכל בזמן שמתאים לסוג מאכל זה. למשל, ברוב המקרים מוצקים מתאימים לאכילה אחה"צ ובערב, קרקרים ופריכיות וכלכלה רכה מתאימים לאכילה בבוקר ובצהרים, לחם מתאים לאכול בכמויות קטנות (ויש שמעדיפים אותו מוצנם בלבד), וכד'.

ההרגלים די אינדיבידואליים, כי כל טבעת מונחת בצורה מסוימת על הקיבה, בגלל מבנה הקיבה השונה, וכל גוף מגיב אחרת. נעשית למידה ע"י ניסוי וטעייה במהלך התקופה הראשונה של הצרת הטבעת, וכל אדם חווה למידה אישית של מה שקורה בגוף שלו, מה גורם לתקיעה, ומה עובר בקלות ומתי.

♦ ♦ ♦

יתרונות וחסרונות

יתרונות ניתוח הטבעת:

  • הסיכון למוות בניתוח זעיר באופן משמעותי יחסית לניתוחי קיצור קיבה אחרים. זהו ניתוח קל מאוד, האורך כ-20 דקות, ולכן ההרדמה המלאה קצרה – לא יותר מחצי שעה.
  • ניתוח הפיך – אם המנותח מתחרט, הוא יכול לפתוח את הטבעת (להוציא ממנה את כל הנוזל) ולא להרגיש הגבלה באכילה.במקרה הצורך, הוצאת הטבעת תיעשה בניתוח קצר דומה לניתוח המקורי. הקיבה נותרה שלמה לחלוטין ותהליך העיכול לא שונה ולא נפגע כלל. (אמנם, תיווצר צלקת על הקיבה, ואולי גם עיוות מסוים בצורתה כתוצאה מהיותה מוקפת בטבעת).
  • המנותח יכול לכוון את קצב ההרזיה לפי החלטתו, באמצעות השליטה שלו על ניפוח הטבעת, במקרה שהוא מגלה שהוא לא מוכן נפשית להמשך הרזיה ולהפחתה הקיצונית של האוכל. באופן זה לא נשקפת לו סכנה לדיכאון שנגרם בעקבות הרזיה מהירה ושינוי קיצוני ביכולת האכילה. הפרידה מכמויות המזון היא הדרגתית ומותאמת ליכולת האישית.
  • ההרזיה מתרחשת באופן הדרגתי, כי הגבלת הקיבה נעשית בהדרגה, ולא באופן פתאומי. לכן בד"כ לא ייגרמו חוסרים תזונתיים, נשירת שיער וחולשה.
  • אין סבל וסיכון בריאותי כתוצאה מתת ספיגה של המזון. אין חיוב גורף לכל המנותחים לקחת ויטמינים.
  • יש גמישות רבה לטווח הארוך בהגבלת הטבעת. המנותח יכול לפתוח חלקית את הטבעת לפי הצורך – בהריון, לפני נסיעה לחו"ל, בתקופת מתח קשה, במצב סיעודי וכד'. ולעומת זאת, הוא יכול לסגור ולהגביל עוד, אם במשך השנים עלה במשקל ורוצה לחזור ולרדת.

חסרונות ניתוח הטבעת:

  • הטבעת היא גוף זר. אמנם מסיליקון – חומר ידידותי לרקמות הגוף, אך הוא עלול לזוז ממקומו אם מופעל עליו לחץ רב וכן עלול להתבלות ולהצריך את החלפתו. הטבעת עלולה גם לחדור פנימה לתוך רקמת הקיבה ולפצוע אותה (ארוזיה).עם זאת, סיכון התזוזה קטן מאוד כאשר שומרים על כללי אכילה נכונה עם טבעת ונמנעים מהקאות.
  • המעבר בין חלקי הקיבה צר מאוד בניתוח זה. לפיכך איכות האכילה בטבעת נמוכה מאשר בניתוחים האחרים, ומצריכה לימוד כללי אכילה וכללי התנהלות נכונים – בלעדיהם יסבלו מנותחים רבים מהקאות, ריר, רפלוקס, מחנק, וטבעת נעולה שגורמת איבוד נוזלים וחולשה עקב חוסר אכילה.פחות נוח לאכול עם טבעת – האוכל נתקע במעבר הצר, ורוחב המעבר משתנה כל הזמן במצבים פיזיולוגיים ונפשיים שונים.
  • הירידה במשקל באופן סטטיסטי פחותה במעט מאשר בניתוחים האחרים. וכנ"ל גם הריפוי המוחלט מהמחלות הנלוות (סכרת, לחץ דם, כולסטרול).
  • יש סכנה של השמנה חוזרת במקרה של הכרח להוציא את הטבעת או הכרח לפתוח אותה.
  • המנותח תלוי בשירות של מנתחים במרפאה לאחר הניתוח, כדי לסגור ולפתוח את הטבעת בעת הצורך. אמנם לרוב לאחר כשנה הוא יזדקק להם לעיתים רחוקות בלבד.

♦ ♦ ♦

הסיבות לאי ההצלחות

כאמור, ברבות השנים יצא לניתוח הטבעת שם רע במרפאות ובציבור, עקב סיבוכים שונים, קשיים וסבל שנתקלים בהם המנותחים. קשה לשתות, האוכל נתקע, נאלצים להקיא פעמים רבות ביום, עולה ריר מהקיבה, עלולים לסבול מדלקות בוושט ומרפלוקס מתוך שינה. ותופעות אינדיבידואליות נוספות. עלולה להיות עצירה בהרזיה והשמנה חוזרת.
אלא שקשיים אלו אינם מוכרחים כלל כתוצאה מניתוח הטבעת, משום שאפשר למנוע אותם ע"י הקפדה על כללים פשוטים, מתוך מודעות להתנהגות, מודעות למה שקורה למערכת העיכול בעקבות ההצרה עם הטבעת ומודעות תזונתית ומטבולית בכלל.

האנשים שלמדו כללים אלו אינם סובלים מהקאות, לא מקושי לשתות, לא מתקיעה של האוכל, לא מהריר ובוודאי שלא מרפלוקס שינה. מפני שהם יודעים כיצד לכוון את הטבעת למרווח הרצוי להם, שמאפשר איכות אכילה טובה, יודעים לאכול באופן מיומן שמונע קשיי אכילה, ואינם משמינים למרות שהם אוכלים כמות מזון גדולה יותר, בגלל מודעות להתנהגותם, תכנון קלורי ופיזור נכון של האכילה, וניצול יעיל יותר של המטבוליזם.

כלומר כל הבעיות נגרמות מחוסר ידיעה. חוסר הידיעה נובע מכך שאין הדרכה נכונה אחרי הניתוחים הבריאטריים. אמנם בשנים האחרונות התפתחו יותר מרכזי תמיכה בריאטריים הצמודים למחלקות הכירורגיות, ומספקים ליווי והדרכה דיאטנית והתנהגותית בחודשים שלאחר הניתוח, באופן פרטני ובאופן קבוצתי – אך ההדרכה אינה מספקת, אינה מותאמת, ונוגעת בבעיות באופן שטחי מידי מכדי לפתרן. המטפלים חסרי ניסיון בבעיית השמנת היתר והחיים שלאחר הניתוח, והוראות ההתנהגות הניתנות במרפאות מנותקות מהמציאות בשטח במקרים רבים, ובמקרים מסוימים גם עלולות להזיק לבריאות המנותח.

כאשר אין יודעים את הכללים – סובלים. רוב האנשים אינם מצליחים לגלות את כל הכללים הללו מעצמם. התוצאה – הוושט מתעייף, רפלוקס, סבל מוגבר, הקאות דרך קבע וחוסר הידע למנוע נזקים – גורמים למנותחים רבים להחלקת הטבעת ואפילו לארוזיה.
באין הדרכה של הרופא לסגור את הטבעת סגירות עדינות במיוחד במקרה הצורך (1/4CC, 1/8CC), המנותחים סוגרים באופן קיצוני מידי וננעלים, פותחים באופן קיצוני מידי ומשמינים מחדש, עד שהם מתייאשים לחלוטין מהצלחה ומאמינים בטעות גמורה – הם ורופאיהם – שהניתוח נכשל.

♦ ♦ ♦

סיכוני האכילה הלא בריאה

אכילה לא נכונה עם טבעת, היא אכילה חפוזה, לא מחושבת, בליעה מהירה, כמויות גדולות, וללא שימת לב למתרחש בוושט ובקיבה. וכן שתייה בד בבד עם האכילה. באופן זה, האוכל נתקע בטבעת, ממלא את הפאוצ' ולוחץ על הוושט ועל הטבעת.
הלחץ עלול לגרום להקאה ספונטנית או לכאב ואי נוחות המביאים להקאה יזומה. מנגד, הלחץ על הטבעת והתנודות החזקות של הקיבה בזמן ההקאה עלולים להזיז את הטבעת ממקומה, מה שעלול לגרום לחסימה מלאה של המעבר ולכאבים עזים.

תזוזת הטבעת מחייבת ניתוח חירום בדומה לניתוח הטבעת, במטרה להחזירה למקומה. מלבד קטיעת מירוץ החיים בבת אחת בלא התחשבות בצרכים ובמחויבויות, המנותח חוזר למצב של טבעת פתוחה שיש לסגור אותה בהדרגה, במשך כמה חודשים, ועלול לעלות במשקל מאוד עקב כך (שהרי במהלך התקופה שבה הטבעת היתה תקינה, הוא לא התרגל לצורת אכילה נכונה, אלא לאכילה לא בריאה…).

כמו כן, הטבעת עלולה, עקב הלחץ המופעל עליה בהתנהגות לא תקינה, לחדור פנימה לתוך רקמת הקיבה, ולפצוע אותה (מה שנקרא בטעות בשפת ההמון – הטבעת "נפלה" לקיבה). האירוזיה מסוכנת, עלולה לגרום לזיהום חריף בקיבה, ומחייבת ניתוח מיידי להוצאת הטבעת לחלוטין, כאשר אי אפשר להגביל את הקיבה עד להחלמתה מהפצע. במקרים רבים אין אפשרות לאחר אירוזיה בקיבה להניח עליה טבעת חדשה, בגלל הצורה הצלקתית שהתקבלה כתוצאה מהחלמת הפצע.

ההקאות גם גורמות לגירוי רירית הקיבה ורירית הוושט, ולדלקות. הם גם גורמות להתעייפות הוושט, וגם זו גורמת לדלקות בוושט. דלקות בוושט או התעייפות הוושט עקב מעבר סגור מידי, עלולים לגרום לרפלוקס, בעיקר בשינה, כאשר שרירי הוושט רפויים. אבל גם באמצע היום יכול להיווצר רפלוקס – עלייה של מזון מן הקיבה או של קצף לבן מבחיל.

הקאות לאורך שנים פוגעות בצבע השיניים ובתקינותן. גם צרבות קשות דרך קבע עלולות להופיע מהרגל זה. והגרוע מכל – ההקאות פוגעות בצלם האנוש של המנותח, הן בגלל שהתנהגות זו אינה אסתטית ולא מכובדת, והן בגלל שהחשיבה המעדיפה לאכול הרבה ולהקיא, לאכול ולהקיא – במטרה להיות רזה – מביאה להפרעות נפשיות והתנהגותיות קשות לטווח הארוך, שאחריתן מרה מאוד.
הפרעות אכילה ברמות שונות נמצאות אצל כל אדם עם השמנת יתר מורבידית, וההתנהגות הבולמית מחמירה אותן מכדי הפרעות קלות ונורמטיביות להפרעות קשות וחריגות של התמכרות קשה, המצמצמת ומכווצת את החיים בהדרגה עד לחוסר יכולת תפקודית ולחוליי גוף חמורים.

♦ ♦ ♦

הדיאטה בחודש שלאחר הניתוח וחשיבותה

לאחר הניתוח, יש הוראות רפואיות לאכול במשך 4 שבועות אך ורק עפ"י דיאטה הדרגתית שתאפשר הסתגלות של הקיבה למצבה החדש. לא בכל המרפאות הבריאטריות ההוראות זהות. הן משתנות מרופא לרופא וממרפאה למרפאה, הן באורך הזמן שהן אורכות והן בפרטי המזון המותרים בכל זמן. אבל העיקרון בכולן זהה: מתחילים בכלכלת נוזלים, ממשיכים בהדרגה לכלכלה רכה מן הקל אל הכבד, ובשלב הבא מתחילים לאכול את כל המאכלים האחרים, בהדרגה, כאשר כל פעם מנסים מאכל חדש בנפרד.
למעשה, הקצב הנכון הוא עפ"י המצב הגופני של המנותח, וכל אחד צריך עפ"י הרגשתו להסיק אם להאיט את קצב ההסתגלות למזון החדש או להאיצו.

אני מציעה כאן את הגישה הקצרה והמינימלית מבחינת אורך זמן ההסתגלות, המתאימה למי שמחלים יפה ומרגיש כוח ורעב. אין לקצר את ההסתגלות יותר מזמני שיטה זו. מי שמרגיש תחושות לא טובות, שיאריך את השלב הקודם בתזונה עוד ימים מספר.

ההקפדה על הוראות התזונה חשובה מאוד להחלמה תקינה מהניתוח, גם אם אין מניעה טכנית לאכול מאכלים שאסורים בשלב זה.
הסיבה לכך שאין לאכול כפי מסוגלות הקיבה היא, שהקיבה צריכה להסתגל לגוף הזר שהונח סביבה והטבעת צריכה להתייצב על מקומה. הפעלת לחץ על שריר הקיבה בשלב זה יכולה לפגוע במיקום הטבעת ולהצריך ניתוח חירום לתיקון.

הקיבה מנסה לדחות את הגוף הזר, ועל הרקמה החיצונית אותה מקיפה הטבעת נוצרת הצטלקות שבדיעבד מייצבת את הטבעת על מקומה. בהמשך מנסה הקיבה להסתגל לתפקודה במגבלות החדשות של הצורה החדשה שקיבלה, ועלולה להתהוות בצקת (נפיחות) בשרירי הקיבה והוושט. תהליך זה דורש זמן מסוים, ובזמן זה יש להתאים לו את סמיכות התזונה.

כלכלת נוזלים:

בשבוע הראשון לאחר הניתוח, ההוראה הרפואית היא צריכת נוזלים בלבד. כאשר ביומיים הראשונים הנוזלים צלולים בלבד (תה, מים, מרק צח מסונן, מיץ פירות מסונן, קרטיב, ג'לי), ובימים הבאים מצטרפים משקאות חלב (נס קפה, חלב, שוקו, מוקה, רוויון), ובהמשך גם מעדנים חלקים, לבן, יוגורט.

אם מרגישים טוב, חזקים ורעבים – אפשר לקצר שבוע ראשון ל-4 ימים, ולעבור ביום החמישי לכלכלה רכה.

איך מתמודדים עם רעב בדיאטת הנוזלים:

  • לשתות הרבה מים/מיץ/תה. ובהמשך מהמשקאות המותרים האחרים.
  • להמתיק את השתיה.
  • לאכול ג'לי ולמצוץ קרטיב.
  • להוסיף שומן למרק ולבשל בו חלבון עם פחמימה (עוף עם תפו"א, גריסים, אטריות), ולסנן.
  • לפזר את הארוחות לעיתים קרובות במיוחד.
  • מי שמרגיש טוב, חזק ורעב – יכול לעבור לכלכלה רכה ביום החמישי לניתוח (אחרי 4 ימים).

כלכלה רכה:

בשבוע השני מוסיפים כלכלה רכה, מן הקל אל הכבד, לפי הסדר הבא, כאשר כל מאכל חדש ייאכל בנפרד:
פירה תפוחי אדמה, מוצרי חלב, ירקות מבושלים מעוכים, דייסות חלב (סולת / קורנפלור / קוואקר / אורז), מרקים טחונים, ממרחים: חומוס / טחינה / אבוקדו / טונה, ממרח ביצה קשה מעוכה עם שמן או מיונז, ירקות חיים מקולפים, פתית או פריכיות, פסטה ואורז מבושלים רך מאוד ומעוכים.

בשבוע השלישי מוסיפים גם קציצות מדג טחון ומעוף או בקר טחון.

אם מרגישים צורך, אפשר לקצר גם שלבים אלו ביום או יומיים.

איך מתמודדים עם רעב בדיאטת הכלכלה הרכה:

  • לאכול הרבה מהמאכלים המותרים, לעיתים קרובות. לפזר את הארוחות כל 2-3 שעות.
  • להמתיק את השתיה.
  • להוסיף שומן למאכלים ולשלב חלבון עם פחמימה בכל ארוחה.
  • לשתות הרבה מים לפני הארוחה ובין הארוחות.

כלכלה רכה בשבוע שני – רעיונות למאכלים בשבת:

  • מרק טעים, עוף עם ירקות, טחון.
  • פירה תפוחי אדמה עם שמן.
  • קצת ירקות חיים.
  • ממרח ביצים – לרסק עם קצת שמן או מיונז ומלח. אפשר גם עם בצל רך מעוך.
  • פתית עם סלטים: חומוס, טחינה, אבוקדו מעוך, ממרח טונה (לא דג, ממרח), מטבוחה, סלט חצילים במיונז או בטחינה, סלט תפוחי אדמה וגזר.
  • אפשר לבשל קניידלעך רכים רכים, ולמעוך אותם. אפשר למעוך במזלג אורז מבושל רך, או פסטה מבושלת רך רך. יותר קל לאכלם ברוטב או במרק.
  • אפשר גפילטעפיש מסוג רך מאוד (לא מצנצנות, אלא כזה שמתפורר מרוב מים). יש למעוך אותו היטב.
  • אין לנסות בשום אופן חלה בשלב זה. בשבת שבמהלך השבוע השלישי אפשר לנסות מעט צנים (ויש ללעוס אותו היטב).

כלכלה רגילה בהדרגה:

בשבוע הרביעי מוסיפים מן הקל אל הכבד את כל המאכלים האחרים, כאשר יש לנסות כל מאכל חדש בנפרד. חשוב להתנסות משלב זה והלאה בכל המאכלים שהאדם רגיל לאכול, כדי להכיר היטב את מידת ההגבלה של הטבעת בשלב שלפני שמנפחים אותה עוד. המאכלים האחרונים שינוסו הם לחם, בקר ושניצל עוף.

♦ ♦ ♦

הסגירה ההדרגתית של הטבעת

תהליך הזרקת הנוזל פנימה נקרא סגירת הטבעת, והוא חייב להיות הדרגתי, בשלבים קטנים ועם מרווח זמן מספיק בין שלב לשלב.
זה נכון גם לתקופה שלאחר הניתוח, וגם לתקופות אחרות במשך החיים, כשהיה צורך לפתוח את הטבעת (לשאוב נוזל החוצה) בכמות מסוימת מסיבות שונות. בכל מקרה, הסגירה צריכה להיות הדרגתית ואיטית.

כל שינוי של היקף הטבעת סביב הקיבה גורם לקיבה לזעזוע, לתגובה של שינוי בתפקודה (לפעמים לתגובה בצקתית) ולצורך להסתגל למצב החדש כדי לפעול בו בהרמוניה וללא מלחמות. התמקמות טובה של הטבעת בנפח החדש סביב הקיבה תהיה בהתאם לאפשרות שניתנה לשרירי הקיבה ולרקמתה החיצונית להסתגל לשינוי. אם מקצרים את זמן ההסתגלות מקצרים את יכולת ההסתגלות, ומערכת העיכול תיתקל יותר בקשיים לתפעל עצמה כראוי.
המשמעות של קשיי תפעול – חוסר יציבות של הטבעת ושינויים קיצוניים במצב הסגירה והפתיחה שלה לאורך היום, מאמץ מוגבר של הוושט להעביר את האוכל דרך המעבר בטבעת והתעייפות הוושט, דלקות וצרבות.

איש אינו יודע מה בדיוק מתרחש באינטרקציה בין הקיבה לבין הטבעת המשנה את נפחה. אבל במבט ארוך של שנים, פגשתי בסיפוריהם של מאות ואלפי מנותחים, והבחנתי שאלו שסיפרו על טבעת רגועה ויציבה יותר, ופחות מצבי קושי והסתבכות – דיברו על פחות סגירות ופתיחות, פחות הישענות על עזרת הטבעת ויותר שימוש בהרגלי אכילה נכונים, פחות הקאות ופחות התנהגות אימפולסיבית באופן כללי. ואילו אלו שסבלו מטבעת עם "מצבי רוח משתנים", שפעם פתוחה מאוד ופעם סגורה מאוד, וכן מדלקות רבות, התנקבות הטבעת וצרות שונות – הם אלו שדיווחו על יותר משחקי סגירה ופתיחה של הטבעת, לנוחיותם, בלי התחשבות ביציבות ובקביעות הדרושה למערכת העיכול כדי לפעול בצורה המיטבית.

ולכן הרגשתי היא שהרבה יותר בריא להגיע למצב יציב של טבעת לא מהודקת מידי, עם רווח מספיק למצבי מתח או מצבים אחרים שמכווצים את המעבר, ולדרך אכילה נכונה עם טבעת + הרגלי חיים נכונים. יכולת האכילה צריכה להיות כזו שאין קושי בשתיית מים ובאכילת ירקות, בשר ולחם (בכמות מועטה, בטכניקות אכילה נכונות ובשעות הנוחות יותר לאכילה), ובאופן שאין צורך לפתוח לפני פסח כדי לאכול מצה בליל הסדר, ולסגור לאחר מכן. בוודאי שלא נכון לפתוח לפני אירוע או חג, כדי "ליהנות" מכל העולמות, כי הנאה זו גוררת אחריה פגיעה במערכת העיכול ובבריאותה, ובלאי גבוה יותר של הטבעת.

♦ ♦ ♦

התנהלות נכונה עם טבעת

אין מושג של מאכלים שלא עוברים בטבעת. כעיקרון, הכל יכול לעבור בטבעת, בצורה נכונה. אין מאכלים שנאסרו לאכילה עם טבעת (אמנם יש רופאים שמעדיפים להימנע מפירות המכילים אחוז גבוה של סיבים כמו אפרסמון ומשתיה מוגזת. אך רופאים אחרים לא אוסרים זאת). בנוסף, התגובה הפיזית מאוד אינדיבידואלית. כל קיבה מקבלת בקלות מאכלים מסויימים ומתקשה לקבל מאכלים אחרים. אין כללי גג אחידים. הכלל החשוב הוא: כל מה שאתה יכול וטוב לך לאכול – מותר לך לאכול.

אכילה נכונה עם טבעת צריכה להיות לפי הכללים הבאים. כללים אלו רלוונטיים לאכילה עם טבעת מגבילה ומעבר צר.

הכללים:

  • שתייה לפני האוכל – יש לשתות הרבה מים, מיד לפני אכילת מוצק.

    כמה הרבה? עד שמרגישים שהמעבר חופשי לגמרי והמים זורמים חלק (זה יכול להיות כוס אחת ויכול להיות כמה כוסות. תלוי כמה הטבעת סגורה).
    זה נקרא "להתניע את הוושט" ולהכניס אותו לפעילות נמרצת.

  • כמויות מזון – לשים כמות קטנה בצלחת / חצי אגרוף.
    לנגוס ביס קטן = חצי מזלג או חצי כף או כפית.
  • ללעוס כל ביס הרבה זמן, לפחות 10 פעמים (ותלוי בסוג המאכל). לא רק כדי שהאוכל יהפוך לדייסתי אלא מסתבר שהלעיסה זה כמו גלים שמקלים על הבליעה והאופן שבו יירד האוכל.
    גם זה סוג של "התנעת הוושט".
  • בזמן האוכל לא לשתות בכלל!!!

    אחרי סיום האוכל, לחכות לפחות 10 דקות עד השתייה. ולשתות בזהירות רבה כדי לוודא אם אפשר כבר לשתות. אחרי חצי שעה בד"כ אפשר לשתות בלי חשש.

  • את 2 הביסים הראשונים יש ללעוס הרבה ולאט, ולהפסיק כמה דקות לאחר אכילתם, ולהרגיש שהם עוברים. אם יש תחושה שהאוכל תקוע – יש להמתין ולא להמשיך לאכול.

    בזמן ההמתנה, אפשר לנשום נשימות עמוקות, לעשות תנועות עם הגוף, להתהלך בחדר, עד שמרגישים מעבר חופשי. גם בהמשך האכילה שהוא רציף יותר, צריך לשים לב לקצב האכילה, ולהרגיש אם מעבר האוכל תקין.

  • לא לדבר בזמן האוכל. מאוד רלוונטי בשביל לא לבלוע אויר שגורם לגזים רבים.
    כמו כן צריך לאכול ברוגע כי המתח סוגר את המעבר.
  • יש לפזר את האכילה לאורך היום לארוחות קטנות כל 2-3 שעות. בכל מקרה, אין לעבור 3 שעות בלי אכילה של משהו קטן, אפילו ביס אחד בלבד.
  • רצוי שעתיים לפני השינה לא לאכול. בדרך כלל מספיק לא לאכול שעה לפני השינה. ואם המעבר לא צר אז גם חצי שעה לפני השינה זה מספיק.

    אם הפאוצ' עדיין לא התרוקן לפני השינה (מרגישים שיש שם משהו), יש לשתות עד רבע שעה לפני השכיבה, כדי לפנות שאריות מהפאוצ'. לא לשתות ומיד לשכב לישון.
    מי שבכל זאת לא הצליח לרוקן את הפאוצ', עדיף שיקיא לפני שישכב לישון – כלומר ירוקן בכוח. (רלוונטי למי שהניסיון שלו מלמד שיהיה לו רפלוקס בלילה אם לא ירוקן את הפאוצ').

  • פתיחה של הטבעת במרפאת הכירורג צריכה להיעשות תמיד באופן זהיר והדרגתי. כשחובה לפתוח את הטבעת עקב דלקת בוושט או היצרות המעבר, יש לעשות זאת באופן המינימלי הנחוץ לפי המצב. לדלקת בוושט 1/2 עד CC1, ולהיצרות של המעבר, החל מ-CC1/4. רצוי להיוועץ עימי טלפונית לפני כל סגירה ופתיחה, כדי ללמוד את המידות הנכונות בכל מקרה ומקרה. הרופאים נוטים לפתוח יותר מהנחוץ, וזה גורר השמנה ותסכול.

  • סגירה של הטבעת לאחר פתיחה חייבת להיות הדרגתית כדי למנוע בעיות באיזון הגבלתה. לפי המקרה, יש לסגור בקפיצות של CC1/4 בדרך כלל. בין כל סגירה לסגירה ממתינים 3-4 שבועות, ולא פחות משבועיים במקרים הדחופים. אם היתה פתיחה גדולה, אפשר לסגור בהתחלה 1 או CC1/2 בהתאם לגודל הפתיחה. אם היתה פתיחה מלאה של כל הנוזל, יש לסגור בדיוק לפי כללי הסגירה ההדרגתיים שלאחר ניתוח הטבעת, בהתחשב ברמת ההגבלה הידועה שהושגה קודם לפתיחת הטבעת.
    אחרי כל סגירת טבעת יש לשבת בנחת ולשתות 4 כוסות מים ולא פחות. כוס ראשונה שותים בבת אחת, ושאר הכוסות במתינות. צריך להרגיש שהמים עוברים חלק, בלי להיתקע באמצע.
    אם יש תקיעה, חובה לחזור לרופא מיידית ולפתוח מחצית מהסגירה.

פירוט והסבר הכללים:

החשוב הוא – פתיחת המעבר בטבעת לפני האוכל. כלומר שתייה מרובה לפני האוכל, בעיקר לפני הארוחה העיקרית. בד"כ יש לשתות מים/משקה בחום החדר או משקה חם. יש אנשים שמתאים להם גם שתיה קרה כדי לפתוח את מעבר הטבעת. אנשים שמתקשים לשתות מים יגלו ששתיה ממותקת (בתרכיז דיאט) עוברת להם יותר טוב. וכן משקאות מהולים בחלב (כגון נס קפה או שוקו דיאט, חם/פושר/קר).

את 2 הביסים הראשונים יש ללעוס הרבה ולאט, והם יהיו קטנים מהרגיל (תלוי במאכל, ולפי הניסיון האישי). יש לעצור לאחר אכילתם, להמתין כמה דקות ולהרגיש שהם עוברים. כי תחושת העומס יכולה להגיע אחרי מספר דקות, לאחר הגעתם לפאוצ', ולא מיד עם בליעתם. אם יש תחושה של תקוע – יש להמתין ולא להמשיך לאכול.
אם זה עדיין לא מספיק – אחרי 10 דקות הפסקה יש לנסות לשתות לאט ובזהירות, כדי להקל על מעבר האוכל שנתקע (עצה זו לא מתאימה לכל אחד. כל אחד צריך לעשות ניסיון בזהירות אם שתייה עוזרת לו או דווקא חוסמת אותו).

גם בהמשך האכילה שהוא רציף יותר, צריך לשים לב לקצב האכילה, ולהרגיש אם מעבר האוכל תקין ולא נתקע. מקשיבים תמיד לעומס שבקיבה, ולומדים מהניסיון להפסיק את האכילה ברגע שהעומס כזה שאפשר להמתין איתו ולהימנע מלהקיא, ולפני שהוא לא נעים ומחייב הקאה.
כמובן יש ללעוס כל ביס (מניסיוני, הרבה יותר מ-10 פעמים, ותלוי בסוג המאכל).

בזמן שמרגישים עומס בקיבה וממתינים לתחושת הקלה, אפשר לנשום נשימות עמוקות, לצעוד קצת בחדר (אפשר להגיש לשולחן בינתיים, או לעבוד במטבח בהמתנה בין הביסים, וכו'), לעשות תנועות בידיים, לכחכח בגרון (להשתעל בכוונה), לקנח אף ולגהק במכוון (לעשות גרעפס). פעולות אלה ממריצות את תנועת הוושט ומקלות מאוד על תחושת העומס המעיקה.

יש להתנסות באופן אישי, באיזה שעה ביום האוכל עובר יותר טוב ובאיזה שעות פחות, גם אחרי פתיחת הטבעת. אין להילחם עם החוקים הללו של הטבעת, ויש לאכול בכל שלב של היום את הכלכלה שעוברת. כלומר אם לרוב האנשים המוצק עובר רק בערב או אחה"צ, אז עליהם לאכול מוצק רק משעות אלה והלאה, ולא לאכול מוצק בבוקר ובצהרים.
מי שבכל זאת רוצה לאכול מוצק בשעות הבוקר או הצהריים – צריך להסתפק בכמות זעירה של אוכל בכל ארוחה. וכאמור לשתות הרבה לפני כן. השתייה המרובה תמלא אותו.

צריך לפזר את הארוחות על פני כל היום, כל 2-3 שעות, כמויות קטנות מאוד, כדי לא להיאלץ להקיא. למעשה, רק ארוחה אחת ביום תהיה עיקרית וגדולה יחסית, ותיעשה בשעות בהן האוכל עובר טוב יותר (אבל לא מאוחר בלילה) ורק כאשר יש מספיק זמן לאכול בנחת עם הפסקות גדולות (שבהן אפשר בינתיים לעשות דברים בבית).

כל אחד צריך ללמוד ע"י התנסות על תגובת הטבעת שלו ועל הכללים שהיא מכתיבה לו (איך היא מגיבה לכל מאכל בכל שעה ובכל כמות וצורת אכילה), ולפי זה ללמוד איזו צורת אכילה לא נכונה, איזה כמויות מוגזמות, איזה שעות נכון לאכול כל מאכל.

ריר קצפי (בצורת קצף לבן) העולה מן הקיבה הוא סימן ברור של איזו בעיה – אכילה לא נכונה. יש ללמוד איזו התנהגות אכילה גורמת לזה ולהימנע מהתנהגות זו. במקביל, יש לנסות לפתור את הבעיה ע"י שתייה מרובה השוטפת את הריר, או להקפיד על אכילה לעיתים קרובות (עם שתייה לפניה). אם הבעיה לא נפתרת, מסתבר שהטבעת סגורה מידי.

המניעה הטובה ביותר נגד רפלוקס, החלקת טבעת, הקאות, ארוזיה ושאר מרעין בישין – זה לא להדק את הטבעת עד המכסימום, אלא להשאיר מעבר שמאפשר איכות אכילה, ולעזור לירידה במשקל ע"י התנהגות – אכילת מאכלים דלי קלוריות בכמות קטנה, פעילות גופנית, מודעות עצמית רגשית ושמחת חיים עד כמה שאפשר.
בנוסף, אין לאפשר מצב של רפלוקס או שיעולים רבים בשינה. מי שמגיע למצב כזה צריך להימנע מאכילה זמן מספיק לפני השינה, ואם זה לא מועיל – חובה לפתוח הטבעת במעט.

רצוי 2-3 שעות לפני השינה לא לאכול (ובכל אופן, לפחות שעה לפני השינה). רוב האנשים לא יכולים לעמוד בהוראה זו, לכן עליהם להקפיד על הפרדה בין האכילה לשינה לפחות חצי שעה, ובין השתיה לשינה לפחות רבע שעה. בזמן זה גם אסור לשכב בלי לישון. רק להיות בישיבה או בעמידה.
אם הפאוצ' עדיין לא התרוקן לפני השינה (מרגישים שיש שם משהו), יש לשתות עד רבע שעה לפני השכיבה, כדי לפנות שאריות מהפאוצ'. לא לשתות ומיד לשכב לישון.
מי שבכל זאת לא הצליח לרוקן את הפאוצ', עדיף שיקיא לפני שישכב לישון – כלומר ירוקן בכוח (זה רלוונטי למי שהניסיון שלו מלמד שיהיה לו רפלוקס בלילה אם לא ירוקן את הפאוצ'). רק שלא יעשה כך דרך קבע, אלא ידאג שהפאוצ' יתרוקן ע"י שיאכל מעט ולא כבד בארוחה שלפני השינה, וימתין מספיק זמן עד השינה.

אין להגיע למצב של הקאות קבועות. הקאות מותרות רק באופן אקראי, כחלק מתהליך הלמידה וההתנסות. הקאות אינן דרך לאכול בצורה בריאה. הן מזיקות מאוד לבריאות הגוף והנפש, ומסכנות את תקינות הטבעת בצורה שעלולה להיות חמורה במיוחד.
מי שהאוכל לא עובר לו ונאלץ להקיא באופן קבוע – זה סימן ברור שהוא צריך לפתוח קצת את הטבעת.

יש לפזר את האכילה לאורך היום לארוחות קטנות כל 2-3 שעות. בכל מקרה, אין לעבור 3 שעות בלי אכילה של משהו קטן, אפילו ביס אחד בלבד.
אכילה מפוזרת על פני היום מזרזת את חילוף החומרים, מונעת רעב ואכילה מהירה וכמובן הקאות, מונעת סגירה של הטבעת עקב שעות רצופות ללא אכילה.

הרזיה מחייבת שיפור חילוף החומרים: פעילות גופנית מתונה קבועה. סיבים תזונתיים – חשוב לצרוך רק דגנים מלאים ולוותר על קמח לבן וסוכר לבן. לוותר על קפה או להפחית עד כמה שאפשר צריכתו. לוותר על משקאות דיאט ו/או מוגזים כי מכילים רעלים. לשתות תה ירוק ומים בלבד, או מים עם לימון סחוט וממתיק מלאכותי. חובה לאכול כל 3 שעות מכסימום, ואפילו פחות אבל לא יותר מ-3 שעות בין אכילה לאכילה, אפילו משהו קטן. חשוב לאכול חלבון עם פחמימה ביחד, במידת האפשר.

אדם שלא אוכל לא בהכרח ירזה. ראינו הרבה פעמים שאי אכילה משמעה עצירת הרזיה בגלל חילוף חומרים מואט. כדי לעודד חילוף חומרים יש לאכול ארוחות קטנות מפוזרות על כל היום. כל 3 שעות אכילה כלשהי. גם כשאוכלים ארוחה אחת גדולה ביום, יש לאכול כל 3 שעות משהו – פרי, גבינה, חלב, מעדן דיאט, ארטיק דיאט, פתית או קרקר.

שתייה מרובה חיונית להצלחת הרזיה. לפחות 2 ליטר מים ליום (לא כולל נס קפה). צריך להיות מודע לכמה ששותים. כמובן לא צריך להגזים ולהגיע ל-4 ליטר ביום… כי גם זה מסוכן לבריאות הכליות.

הרוצה לרזות צריך לעשות מאזן קלוריות. הוצאת קלוריות ע"י פעילות גופנית – כמעט חיונית.
מבחינה קלורית, רצוי להוריד כל קלוריה של מתוק בשתיה, ולהיעזר בממתיקים מלאכותיים חסרי קלוריות או במשקאות דיאט של 0-6 קלוריות בכוס, או בתרכיז דיאט כנ"ל, או במשקאות דיאט של 20 קלוריות בכוס, מדוללים פי 3 במים (כמובן שרצוי להימנע גם מאלה, אם אפשר, ולשתות רק מים צלולים או בתוספת מיץ לימון סחוט).

יש לתכנן את המאכלים עם כמה שפחות שומן וסוכר, לקרוא תכולה קלורית של מאכלים קנויים ולהעדיף את הדלים יותר מבחינה קלוריות, להיות מודע להרכב הקלורי של מאכלים שמכינים בבית ושל הכמויות הנאכלות.

מבחינה בריאותית ולצורך הרזיה יש לצרוך שומן בריא במזון, והשומן צריך להיות מורכב משמן זית וקנולה.
יש לצרוך חלבונים רבים, פחמימות מלאות וירקות. מי שלא אוכל ירקות חיים – שיאכל לפחות מבושלים. העיקר, כמה שיותר ירקות במזון.

♦ ♦ ♦

קצב ירידה

קצב הירידה בטבעת איטי יחסית לניתוחי קיצור קיבה אחרים. אנשים רבים דיווחו על ירידה איטית בחצי השנה הראשונה של הטבעת, ואפילו על אי ירידה בכלל.
לעומת זאת היו סיפורים של אנשים שדיווחו על ירידה מרובה בחודשים הראשונים.
אי אפשר להשוות בין אדם לאדם. קצב הירידה מאוד תלוי בצירוף של גורמים רבים מאוד, ואין מקרה מאפיין כלל וכלל. צריך לצפות לכל המצבים, ולהיות מאוד סבלניים.

קצב הירידה מואץ כאשר מתקדם תהליך הצרת הטבעת, ומתקבלת הגבלה טובה. כמות המזון קטנה, וקצב הירידה גדל. בד"כ זה קורה אחרי כמה ניפוחים של הטבעת, וכיוון שיש להמתין כמה שבועות בין ניפוח לניפוח, התהליך אורך זמן.

בנוסף, משפיע על קצב הירידה גם מצב חילוף החומרים האישי, גיל, מין, התפתחות ההגבלה – יש התפתחות מהירה ויש התפתחות שלוקחת חצי שנה. היסטוריית הדיאטות, היסטוריית האכילה לפני הניתוח וסוג וכמות המאכלים אחרי הניתוח, כמות המשקל העודף, גנטיקה, מצב בריאותי פיזי ונפשי, מצב הורמונלי ועוד ועוד.

אין טיפוס אופייני, וכל מקרה לגופו. אין ללמוד מאדם לאדם אחר שום דבר.

♦ ♦ ♦

שינויים במצב הטבעת

במהלך השנים יכולים להיווצר שינויים במצב הטבעת. המעבר עלול להיסגר או להיפתח. מצוי הרבה שכאשר מרזים, המעבר נסגר יותר, וצריך לפתוח בהתאם לצורך.
הסיבות לשינויים לא ידועות. אולי נוצר שינוי של מנח הטבעת סביב הקיבה (אם כתוצאה מלחץ על המעבר, או סתם כתוצאה מהתנועה המעגלית השגרתית של העיכול), או התעבות של הצטלקויות הרקמות שהטבעת סביבן.

בטבעת מוגבלת היטב כל שינוי מזערי הוא משמעותי. לכן עלול להיווצר מצב שפתאום יש חסימה, קושי רב יותר במעבר המזון, וגם רפלוקס בשינה. מנגד יכול להיות מצב הפוך, של התרחבות יכולת האכילה.
התרחבות קלה של יכולת האכילה אינה מסוכנת לבריאות, אבל היצרות שגורמת לחסימה למזון מוצק או לרפלוקס בשינה  מסוכנת. היא עלולה לגרום לתזוזת טבעת, דלקת הולכת ומחמירה בוושט, דלקת ריאות חריפה, אירוזיה (חדירה של הטבעת לתוך הקיבה ויצירת פצע) ועוד. לכן במצב של היצרות המעבר יש לטפל מיידית, ולא לחכות להחמרה.

מצבים אלו נפתרים בקלות ע"י פתיחה או סגירה של הטבעת בכמויות קטנות מאוד –  1/4CC, 1/2CC ואפילו  1/8CC. אך אם הנזק לבריאות נמשך זמן רב והחמיר, יש לפתוח יותר (1CC) ולאפשר לאיזור להחלים חודש-חודשיים, ואח"כ לחזור ולסגור בהדרגתיות רבה (כל פעם 1/4CC, ולא הכל בבת אחת).
סוגרים עד שמרגישים הגבלה גדולה, ואין שום סיבה לחזור לסגירה שהיתה אפקטיבית לפני הפתיחה, כי הסגירה האפקטיבית יכולה להשתנות ונקבעת אך ורק עפ"י תחושת ההגבלה כרגע, בתהליך הסגירה.

שינויים יומיים:

כמו כן יש הבדלים במצב הטבעת בשעות היום השונות, וגם בין ימים מסויימים לימים אחרים. הסיבות לכך רבות ומגוונות – שינויים הורמונאליים, לחץ נפשי, מתח, התרגשות, הצטננות ומחלות שונות, ויתכן שגם מזג האוויר. המצבים המשתנים אינדיבידואליים מאוד, ולא כל אחד יחווה אותם.
שינויים אלה יש לקבל ולזרום איתם.

ברוב האנשים הטבעת סגורה יותר בשעות הבוקר וקשה לאכול מוצק, ונפתחת בהדרגה מהצהריים. במקרים אלו, אין לאכול מוצק בבוקר, אלא רק מה שעובר, ואפילו רק שתייה (רצוי עם חלב, כדי לספק כוח ולהאיץ את חילוף החומרים).

♦ ♦ ♦

הסתבכויות הדורשות התערבות רפואית

הימצאות טבעת סביב הקיבה עלול לגרום למצבים רבים שהם סיכון מיידי לבריאות! יש מצבים שתלויים בהתנהגות האדם – אכילה, סגירה ופתיחת הטבעת לפי הכללים, ויש מצבים שנגרמים כתוצאה מעצם היותו של גוף זר כרוך סביב הקיבה, ואינם תלויים בהתנהגות.

כאשר סוגרים את הטבעת בכמות גדולה מידי בבת אחת, עלול להיווצר מצב שהמעבר נסגר לגמרי, ושתייה ואוכל אינם עוברים כלל. אם האדם לא מסוגל לשתות, חובה לפנות תוך יממה לכירורג או למיון כירורגי, לשאוב חלק מהנוזל שהוזרק. חשוב לבדוק גם אם אין צורך בעירוי נוזלים עקב חוסר בשתייה.

קורה לעיתים רחוקות, שתוך כדי אכילה נתקעת קליפה או חתיכת מזון בטבעת, וחוסמת את המעבר. במקרה כזה מרגישים חסימה פתאומית. מנסים לשחרר אותה ע"י שתייה מרובה והקאות או אכילת מאכלים קרנצ'יים (כגון בייגלה), אך אם תוך יממה לא מצליחים לשחרר ולהכניס נוזלים, חובה ללכת לפתוח את הטבעת כנ"ל.

כאב פתאומי – אקוטי (חריף) או עמום אך הולך ומתגבר מיום ליום – מצריך בדיקה רפואית בדחיפות, שכוללת צילום וושט קיבה. החשד הוא שהטבעת זזה ממקומה (בלשון אחרת – החליקה). ברוב המקרים, יהיה גם חסימת המעבר וחוסר יכולת להעביר מזון ושתייה.
במקרה של תזוזת טבעת, יש לשאוב את כל הנוזל מיידית במיון כירורגי, כדי להפסיק  את הכאבים, ולעבור ניתוח מיידי להחזרתה למקומה – ניתוח קצר בדומה לניתוח הטבעת עצמו.

יש מצבים שהטבעת לא רק זזה ממקומה אלא גם חודרת לקיבה, כלומר פוצעת את רקמת השריר של הקיבה סביבה היא כרוכה. במקרה כזה, יש לעבור ניתוח להוצאת הטבעת, ולהניח לקיבה להחלים מהפצע במשך לפחות חצי שנה, לפני שאפשר לעשות ניתוח בריאטרי חוזר.

אם צילום וושט קיבה לא הראה שהטבעת זזה, אך יש חסימה או בעיה במעבר גם כשהטבעת מרוקנת מהנוזל, ו/או יש כאבים – אין להסתפק בחוות דעת המנתח ש"אין בעיה". יש לדרוש בדיקות נוספות (סי.טי), ולפנות לחוות דעת נוספת. החשד הוא לחדירה של הטבעת לקיבה ולמצב דלקתי חריף. אפשר גם להיעזר בבדיקת CRP בדם (מדד כללי המעיד על מצב דלקתי).

♦ ♦ ♦

הריון ולידה

במהלך השנה הראשונה לאחר הניתוח לא רצוי להרות, כיוון שתהליך ההרזיה מתיש את הגוף. אבל גם אם ההריון התרחש בשנה הראשונה, אפשר להתנהל נכון עם הטבעת. במקרה כזה צריך לפתוח חלקית את הטבעת לפי הצורך, עד להשגת יכולת אכילה שמתאימה לתפריט מאוזן.

יש רופאים רבים, שפותחים את כל הטבעת לאשה בהריון, כיוון שהם לא סומכים עליה שהיא תפתח לפי הצורך ותדאג לתזונה בריאה עבורה ועבור העובר. כאשר ההריון מתפתח ויש לחץ על הטבעת, נשים מפחדות לפתוח חלקית שמא ישמינו… ועלולות להגיע בקלות למצב של הרעבה והתייבשות. כמו כן, נשים רבות עם טבעת לא אוכלות מאוזן – מה שמסכן את העובר, ומקיאות – מה שמסכן את הטבעת.

יש היגיון בגישה זו, אבל גם חיסרון גדול, כי אם פותחים את כל הטבעת, מצוי מאוד שתהיה עלייה של עשרות ק"ג במשקל במהלך 9 חודשי ההריון. וזה מאוד לא בריא לגוף לעלות בצורה קיצונית במשקל, ואח"כ לרדת שוב וחוזר חלילה.
לכן חשובה אחריות של האשה לפתיחה הדרגתית של הטבעת בהתאם לצורך, בלי להתעכב, עם התפתחות ההריון. וכן חשוב שיהיה מעקב של דיאטנית אחר תזונתה ואחר העלייה במשקל.

יש לדעת, שמניעת תזונה בריאה בהריון, בעיקר בשלבים הראשונים, עלולה לפגוע קשה בהתפתחות תקינה של העובר.

שמעתי על המלצה רפואית, לפתוח את כל הטבעת כמה ימים לפני תאריך הלידה המשוער, כדי להימנע מסיכון של תזוזת טבעת במהלך הלידה, בתהליך הפעלת הלחץ (יש נשים שזה קרה להן). זה הגיוני מאוד, וכדאי לא לקחת סיכון. אחרי הלידה, הולכים לסגור את הטבעת בהדרגה, כמו בתהליך הרגיל שלאחר הניתוח, תוך הסתגלות של הקיבה לסגירות ההדרגתיות במשך כמה שבועות.

שחלות פוליציסטיות:

יש ניסיון רב של נשים שלא הצליחו להרות בהיותן שמנות, עקב שחלות פוליציסטיות ולמרות שעברו טיפולים. ואילו לאחר ההרזיה, המחזורים הופיעו ונהיו סדירים לחלוטין, והתרחשו הריונות ספונטניים ומוצלחים.

♦ ♦ ♦

בליעת תרופות

במאמר רפואי באינטרנט הופיעה הטענה התמוהה שאי אפשר לבלוע תרופות בצורת כדורים וקפסולות עם טבעת, ויש לרסקם או לקחתם בצורה נוזלית.
הניסיון שהצטבר מלמד שאין לכך שום סיבה. אפשר לבלוע כדורים וקפסולות בכל גודל, עם שתייה מרובה. הם נמסים בחלק העליון של הקיבה, ואח"כ עוברים דרך הטבעת בצורה נוזלית עם השתייה. תרופות גדולות במיוחד, שניתן לחצותן – יתכן שנוח יותר לבלוע אותן חצויות.

הניסיון מלמד שלקיחת התרופות מיד לפני אכילה, מקלה על תהליך העברת החומר התרופתי הנמס דרך המעבר לקיבה, יחד עם המזון.  כמובן שאין להקיא את המזון, כי גם התרופות ייצאו איתו טרם שהתמוססו ונספגו בגוף.

בכל אופן, מנתחים רבים טוענים שאין שום מניעה למנותחי טבעת לבלוע תרופות בכל צורה.

♦ ♦ ♦

היבט נפשי חשיבתי אכילת יתר

אכילת יתר היא הפרעת התנהגות, ונובעת מהפרעת חשיבה. דפוסי החשיבה שלנו הם הפרשנות שאנו נותנים למציאות הפרושה לפנינו, לחיינו. כל אחד מאיתנו יכול במבט מן הצד להבחין באנומליה חשיבתית גם אצל אנשים נורמליים בהחלט.
דוגמאות לחשיבה לא רציונלית בהקשר לאכילה ולמשקל הגוף –

  • אתמול לא אכלתי הרבה. "מגיע לי" היום פיצוי.
  • אכלתי כל כך הרבה היום, פשוט לא ייאמן. אני חייב לצום 3 ימים מעכשיו.
  • מה כבר יקרה אם אוכל עוד פרוסת עוגה אחת?
  • המיונז דיאט, אז אפשר לאכול הרבה (עם לחם…).
  • אדלג על הארוחות במשך היום כי אין לי זמן, ואוכל רק ארוחת ערב, וכך אמעיט באכילה.
  • למה המשקל לא ירד כלום, ואפילו עלה חצי קילו? אתמול לא אכלתי כמעט כלום!

אנו רגילים לאכול אכילה רגשית. לאכול כי אנו עצובים, מתוסכלים, כועסים, חרדים, לחוצים. האוכל מרגיע את הרגשות הגואים ומפריעים למנוחת הנפש. אכילת פחמימות משחררת סרוטונין שמרגיע חרדה וכאב ומרומם את מצב הרוח.
אנו אוכלים כי טעים לנו, ולא כי אנו רעבים. אוכל הוא הנאה רבה, ולא רק צורך.
אנו אוכלים אכילה חברתית, כי הוצע לנו לאכול, ולא כפי סדר האכילה היומי התקין הנחוץ לבריאות.

כל אלה הם צרכים נפשיים של כל אדם, כתוצאה מצורת החשיבה והפרשנות שלו את המציאות. אך אם גופו זקוק לאכילה מעטה במיוחד, והאכילה הרגשית מביאה לידי השמנת יתר, נדרש ממנו לעשות שינוי בתפיסת המציאות ובדפוסי החשיבה.

לנפש האדם יש יכולת העצמה אישית באמצעות המחשבה והשכל, להשיג שליטה על התודעה ועל פרשנות המציאות באופן הרצוי עבורו, בניגוד לפרשנות המביאה אותו לתחושות פחד, חולשה ורצון לאכילה מנחמת.
כאשר הוא מזהה את דפוסי החשיבה המכשילים אותו באכילת יתר, הוא יכול להציע לתודעתו חשיבה נוגדת, המשנה את מצבו הרגשי באופן שעוזר לו לשלוט על התנהגות האכילה. להשתמש בכלי הדמיון כדי לסגל זווית מבט שונה על אותם הדברים עליהם הוא משקיף במבט שגוי.

המטרה היא להוריד את הכוח שאנו נותנים במחשבותינו ליצר הרע המביא אותנו לאכילה רגשית. לדוגמה, להוריד את הבושה מפני כללים חברתיים, לזהות רגשות של פחד או מתח ולהפחית מהם עוצמה. לזהות את האגו הגורם לכעס ולהקטין אותו (למשל ע"י שצוחקים עליו ומוציאים את העוקץ מהרגש החריף). לזהות תסכולים ולשנות גישה לחיים, כדי להפחיתם. להוריד את הפחד מפני חוסר השליטה על התאוות. לסגל בתודעה תחושת מסוגלות ועוצמה.

במצבים רבים, אדם יזדקק אולי לעזרה חיצונית כדי להצליח בשינוי זה – עזרה של אימון או טיפול פסיכולוגי, סדנאות העצמה עצמית וכדומה. כמו כן, טוב לעשות שינוי בחשיבה ובהתנהגות עם האוכל ביחד עם הסביבה – חברים או משפחה, להשגת יתר כוח ותוקף לשינוי.

יש לדעת, שאיננו מבינים את תהליך העיכול וחילוף החומרים בגוף, ואיך מתרחשת ירידה במשקל. משקל הגוף מושפע ממצבים שונים של נוזלי הגוף וחילוף החומרים, ותהליך הירידה במשקל מתרחש לאורך זמן ואינו מיידי. יש גם הבדל בין ירידה במשקל כתוצאה משריפת שריר לבין שריפת שומן. לכן מומלץ להישקל באופן סדיר רק פעם בשבוע.

♦ ♦ ♦